היום החמישי - שיא הטיול בשמורת Landmannalaugar
כשקראתי בלוגים, סיפורי טיול ואתרי טיולים על איסלנד שמורת Landmannalaugar הצטיירה בעניי כמקום הכי יפה שיש. שהכי חשוב לי להגיע אליו. אחרי שהייתי בה אני עדיין חושבת כך. מקום מספר 1 בטיול שלנו (בעיני) בלי שום ספק.
לפני שאתחיל רק אשים פה תמונה אחת. שיהיה ברור על מה ולמה.
בבוקר תחזית מזג האויר מעידה על גשם קל (מה שכבר לא מדאיג אותי במיוחד הרי הוא יפסק מייד כשנצא מהאוטו – אני כבר יודעת שזה מה שיקרה ) אבל גם על רוח די חזקה – כ 10 מ/שניה וזה כבר די מדאיג, במיוחד שאנחנו נוסעים למקום גבוה ומתכננים מסלול שמטפס לגבהים.
אני כבר מהרהרת באופציה לוותר ולנסוע לשמורה ביום אחר אבל פנינית בצד השני של הוואטאפ לא מאפשרת לי. מי יודע מה יהיה בהמשך …היום אפשר ( גם אם לא אידאלי ) נוסעים.
טוב אין ברירה. היום זה היום.
את הרפתקאות היום אני מתחילה בתחנת הדלק של FLUDIR , את הילדים השארתי להתארגנויות אחרונות בבית ונסעתי למלא את המיכל. אני מחנה ליד המשאבה לוחצת על הכפתור שפותח את המכסה לפיית הדלק..ונחשו מה לא נפתח. שוב ושוב ושוב נאדה.
איזה יאוש. עכשיו עד שחברת ההשכרה תענה ותגיעה…הלך היום.
אני מסתכלת סביב במקום הנטוש הזה ( יום ראשון 8 בבוקר בפלודיר) ורואה ויקינגי ענקי בלונדיני ממלא דלק לידי. נו מה יש להפסיד הולכת אליו לבקש אם הוא יכול לנסות לעזור. הוא דווקא הצליח עם כרטיס אשראי שהוא החליק לתוך המנעול הסורר והמכסה נפתח. אם לא היית מתביישת הייתי מנשקת אותו אבל הסתפקתי במליון תודות ( אותה פיה לא נפתחה עם הכפתור לאורך הטיול כולו ותומר התמחה בלפתוח אותה עם כרטיס אשראי…בעתיד הוספתי לעצמי עוד בדיקה לרכב שלוקחים מתחנת השכרה ).
עכשיו אני אוספת את הילדים ואת טונות הציוד ואנחנו יוצאים לדרך.
לשמורת Landmannalaugar יש יותר מדרך אחת אפשרית , אנחנו בוחרים בדרך כביש 208F צפון שזה דרך ה F היחידה בדרך לשמורה שאינה כרוכה בחציית נהרות. עד הכניסה לכביש ה F המסלול נוח והכבישים סלולים, מהירים וריקים.
את הדרך עושים עם WAZE ולא GOOGLE. האחרון התחרפן ומשוכנע שביוני באיסלנד כל כבישי F סגורים ( למרות שכולם פתוחים) ומסרב לנווט לאתרים בפנים האי. ( או לחילופין בוחר דרכים ארוכות ולא נוחות)
כביש 208F צפון אכן נטול נהרות אבל יש בו חלקים קשים מאוד למעבר. בורות רציניים ואבנים גדולות וחדות. אני לפרקים ממש מזדחלת שם והדרך ארוכה מייגעת וקשה בהרבה מזו של 35F ,אם כי יפה מאוד. ( לי הקטע הזה לקח שעה אבל בהחלט היו שם מכוניות שעקפו אותי בעצבים )
מספר דקות לפני שאנחנו מגיעים לחניון עוצרים אותנו 2 רנג'רים ( ממש כמו אצל האמריקאים) ומבקשים לראות את אישור החניה (שהזמנתי מראש דרך אפליקציית PARKA ) , ואנחנו מגיעים לחניון.
החניון מחולק ל 2 חלק לפני הנהר וחלק אחריו.
לפני הנהר חונות המכוניות הקטנות יותר של האנשים השפויים יותר.
אחרי הנהר ( והחציה של בריכת ענק) חונים הג'יפים הגדולים או כאלה שנידמה להם שהם ג'יפים גדולים וככה זה נגמר עבורם.
אנחנו היינו בגיפ בינוני, לא גדול, וגם ידענו שהוא כזה , ולכן חנינו לפני הנהר התלבשנו במליון שכבות, לקחנו המון מיים ואוכל ויצאנו לדרך. את הנהר חוצים על גשר להולכי רגל. 5 דקות הליכה ומגיעים לקמפינג שבתחילת המסלול. קר מאוד , איזור פתוח ויש רוח חזקה. מי בדיוק ישן פה באוהל….לא ברור נשמע לי על סף הטרוף אבל האנשים שם ניראו מרוצים ונינוחים.
באתר יש שרותים ומקלחות בתשלום יומי ( מקבלים צמיד בית חולים כזה ששמים על היד ונותן כניסה לא מוגבלת לשרותים ).
יש בו גם מעיין חם ואנחנו מבטיחים לעצמנו שנכנס אליו בסוף היום ( ספוילר לא יקרה אין סיכוי )
אחרי כל ההכנות אנחנו יוצאים לדרך. המסלול שבחרנו הוא Brennisteinsalda מסלול של 7.5 ק"מ מעגלי מתחיל בשדה הלבה מטפס להר וחוזר ממקום אחר ( דרך חלק אחר של אותו שדה הלבה ) לקמפינג
העליה להר היא הלוך חזור ואני בתוכי בספק רב שאצליח לעשות את הטיפוס ברוח הזאת, אבל חושבת שגם לעשות חלק ממנו יהיה שווה.
כי הנוף…הנוף כבר עכשיו בקמפינג מטורף, איך יש דברים כאלה. ההרים הצבעוניים מנוקדים בשלוגיות משגעים. השמיים חצי מעוננים בצד אחד וחצי כחולים בצד השני , זה מוזר וזה ישאר ככה כל היום.
אנחנו מתחילים את הטיול בשדה הלבה. שדה הלבה פרושו הליכה בתוך סלעים שחורים בגדלים שונים (שמן הסתם נוצרו מלבה שהתקשתה) על רקע הנוף ( המטורף אמרתי) של השמורה. שדה הלבה מתחיל בעליה קצת תלולה ולא ארוכה ואח"כ קל יותר. חצי שעה בערך לוקח עד שמגיעים לסיומו של החלק הזה.
בסוף שדה בלבה המסלול מתפצל , אפשר לפנות שמאלה ( מה שניראה לי חזרה במסלול מעגלי ללא ההר – חזרה לקמפינג ) או להמשיך ישיר במסלול שמסומן כחול/ירוק לתוך העמק. זו היתה טעות המסלול להר היה שמאלה והמסלול לעמק לא הוביל אותנו לשום מקום רק לטיול בנופים שלא ניתן לתאר אותם במילים. מדהים, מהמם, מטורף בלתי נתפס.
זו אני…תומר דווקא חושב על פוטנציאל של העמק הענק והמישורי. מגרש כדורגל ניראה לו רעיון הגיוני לחלוטיןה
אחרי שהבנו שאנחנו לא בכיוון חזרנו חזרה ולקחנו את הפניה ( סה"כ העיקוף שלקח 40-50 דקות ) הפניה שמאלה מובילה במסלול די קצר לתחילת הטיפוס אל ההר. ממש לפני תחילת הטיפוס אנחנו נתקלים באיזור מסריח מגופרית צבעוני ומעשן…ממש כמו בילוסטון
מתחילים לטפס למעלה. די ברור לי שלא אצליח אבל כמה שאעלה יותר יהיה יותר יפה ושווה.
העליה לא קלה, די תלולה, חלקים מהדרך מכוסים שלג שלא ניתן לעקוף. חלק גדול מדלגים בין ועל סלעים וככל שעולים הרוח מתחזקת ולא פשוט להתמודד איתה.
הנוף מפצה על הכל ככל שעולים הוא יפה יותר ויותר.
הנה דוגמא לסתם פינה בדרך
אז אנחנו מטפסים ומטפסים. והרוח מתחזקת וקשה לי יותר ויותר. והבן האלוף שלי הולך לידי ונותן לי יד ומושך אותי ולוקח לי את התיק…ואז הוא מראה לי את פיסגת ההר. וואלה לא שמתי לב אבל אנחנו קרובים. אם כך אני ממשיכה עד הסוף. מי היה מאמין.
וככה אנחנו מגיעים למעלה. ( בעליה האחרונה ממש על הפיסגה הוא ממש דוחף אותי מאחור איזה 20 מטר. אלוף אמרתי?)
בפיסגה הרוח בלתי נסבלת. קשה ממש ללכת ולי הרוח עושה מעט סחרחורת. למרות שהנוף הוא כבר לא מהעולם הזה אי אפשר באמת לשבת שם לזמן ארוך ולהתבשם מהמראות כי הרוח לא מאפשרת.
ובכל זאת ברור שיש תמונות שצולמו בתנאי קרב קשים. ( כל התמונות דומות אבל הכל כל כך יפה לא הצלחתי לבחור )
הירידה מטיבעה קלה יותר. אבל רק יחסית. הסלעים המעצבנים שצריך לדלג מעליהם הופכים גם אותה ללא טריוואלית.
בסופה אנחנו מקבלים את התגמול לשמיים החצי כחולים חצי מעוננים (שמידי פעם מורידים קצת טיפות ).
קשתות מהממות. חצי עיגול מושלם. ומה שיותר מדהים שהקשת לא בשמיים אלא פרושה לה בין ההרים במיקום שלא קשור בכלל לשמיים.
אני בחיים לא ראיתי דבר כזה.
כשהגענו למטה ממשיכים את המסלול המעגלי חזרה לחניה. ושוב פעם מטיילים בתוך שדה לבה . חשבתי שהאורך יהיה דומה לחלק הראשון אבל הוא לא. מאוד ארוך וקצת מציק ( וההליכה היא בקפיצה בין הסלעים ולא בשביל מסודר)
לקראת הסוף יש קטע עם הרים מדהימים בצבע ירוק חיוור אבל לסלולר ניגמרה הבטריה מרוב תמונות אז לא צילמתי.
כשאנחנו מגיעים חזרה לקמפינג אנחנו באמת גמורים. סוחבים עד האוטו והרעיון להכנס למעיין החם כשנסיים את המסלול די מצחיק כרגע למי יש כוח חשק או אנרגיה לפעולה מורכבת כל כך ( שכוללת הגעה לאוטו החלפת בגדים לבגד ים ואח"כ הכל בחזרה).
באוטו מתפרקים מחלק מהשכבות, וחונכים את התרמוס עם התה הרותח שחיכה לנו. ויוצאים בדרך חזרה.
אין קליטה ולכן אי אפשר למצוא מסלול עם וייז, אז אני מנסה עם GOOGLE ( שלו הורדתי מפות OFFLINE של האי כולו ביום הראשון לטיול). לתומי חשבתי שאם הוא יראה שאנחנו נוסעים על 208 הוא ישתכנע.
אז לא , הוא לא השתכנע. במשך שעה של נסיעה על 208 גוגל התחרפן תרתי משמע. כל שניה השמיע את הקול של טעיתם בדרך, וניסה בכל כוחו לקחת אותנו אחורה קדימה ימינה שמאלה ( במקומות שלא היה בהם כלום). לפרקים ניראה שהשתכנע לנווט בכביש אבל מייד חזר לסורו. זה היה די מצחיק.
לקראת סוף הכביש מגיעים לאתר שרציתי מאוד לראות. עמק הדמעות ( קניון Sigöldugljúfur ) אני חונה ושואלת זוג מטיילים כמה הליכה והם אומרים רבע שעה. הילדים אדישים ( הם לא יודעים מה יש שם הרי) ולבושתי אין לי כוח ואני מוותרת. ועד עכשיו אני מצטערת ומתחרטת. כנראה שלא תהיה לי ברירה אלא לחזור לשם 🙂
הנסיעה חזרה אורכת כשעתיים+. חוזרים לצימר המקסים שלנו עייפים ברמות. היה יום מדהים. הכי יפה בטיול ( לדעתי – לילדים היו בחירות אחרות) ואחד היפים שחוויתי בחיי כמטיילת.
אני נשכבת על הספה ואין לי כוח אפילו להכין טוסט. הילדים לוקחים פיקוד ומכינים לעצמם וגם לי ארוחת ערב. ילדים גדולים זה כיף גדול. אין אין על איסלנד. גן עדן של ממש
