18.6 ( שהוא גם יום הולדתי)  היום לפני הטיסה קצת מטורף. אריזה אין סופית ומסיבת סיום התיכון של המלש"ב. הוא מתעקש
(ובצדק) ללכת למסיבת ה after ואנחנו צריכים לצאת מהבית ב 3 לטיסה שיוצאת ב 7 בבוקר.
לו זה  ניראה רעיון טוב שאבוא לקחת אותו ב 2 בלילה מהמסיבה . לי קצת פחות חשבתי לישון עד הטיסה ולא להתרוצץ בהסעות באיזור השרון.  אז יש לי משימה נוספת לאתר נהג מונית שיסכים להחזיר אותו (בלי שידע עד חצות בלילה מאיפה כי זה "סוד" ) אחרי התכתבות עם איזה 10 נהגים מצאתי את האחד.(מי יכול להבין למה 9 נהגים עונים למודעה בפייסבוק שבפרוש מבקשת הסעה באיזור השרון ב 2 בלילה לנער אחרי מסיבה ,כדי להגיד לי אחרי שיחה מעיקה עם מליון פרטים שלא מתאימה להם השעה……)
ב 3:15 אנחנו על האוטו. בן זוגי שקיבל פטור מהטיול לארץ הכפור מסיע אותנו בשמחה לשדה תעופה כתחליף.
מגיעים לשדה .מתברר ש check in במכונות אלעל עובד פחות טוב כשיש connection. ( במילים אחרות לא עובד ) אבל כרטיס העסקים היחיד שקניתי מאפשר לכולנו לעבור לתור של מחלקת עסקים ואנחנו צ'יק צ'ק בדיוטי.

במטוס הילדים מתחלקים חצי חצי במושב העסקים. (אני כבר טסתי כל כך הרבה פעמים בעסקים שחשבתי לפרגן להם – אם השנה)  הטיסה עוברת
בקלילות בשינה עמוקה ונוחתת בפראג בזמן. כמה שעות בשדה ואנחנו בשער העליה למטוס לאיסלנד. אוטוטו מגיעים.
בקבוצות הוואטאפ של איסלנד מדברים על החורף שלא עוזב באיסלנד ועל מה עושים בגשם רציני (התשובה די כלום) ואני משתדלת לא לדאוג יותר מידי. בשער תור גדול כנראה לעליה למטוס. אני רואה מיילים חדשים מציצה. 2 מיילים מאיסלנדאייר. אני לא מאמינה הטיסה של עוד רבע שעה בוטלה מסיבות טכניות. המייל מציע שנחכה עד שישלחו לנו פתרונות. כמובן שאני כמו שאר האנשים מייד מתייצבת בתור. בתור עונות 2 הנציגות ( מתברר שלא של החברה בכלל אלא של איזה חברה מקומית שתפקידה היה לספק פתרונות לינה וכו) 
מה שמדאיג אותי מעבר ל obvious הוא שנופר בהזמנה נפרדת ממני ותומר (זוכרים העלות, כרטיס העסקים וכו) והם עלולים למצוא לה פתרון שונה להגעה מאשר לי ולתומר.
אני רואה מהפרצופים של האנשים שמגיעים לנציגות שהן לא מספקות שום פתרון. גם לא לי.תתקשרי לאיסלנדאייר היא מציעה לי….אז מי את בכלל? מישהי שיוציאו עליה את האנרגיות?? מתברר שכן .אחלה תפקיד.
אחרי עוד רבע שעה אני מקבלת מייל. מחר בשש בבוקר טיסה לפרנקפורט ואחר צהריים טיסה לאיסלנד. אושר זה לא אבל לפחות יש
פתרון. מישהו באיסלנדאייר שם לב לשמות משפחה הזהים ושיבץ אותנו באותן הטיסות ( נוסעים מהמטוס חצו את כל אירופה כך שזה לא מובן מאליו) . ואולי זה היה כי פשוט היינו צמודים ברשימת השמות.
מתקשרת לצימר ולחברת השכרת הרכב באיסלנד ( שוב הצדקה מלאה לסים שמאפשר גם שיחות ולא רק אינטרנט) ומודיעה על הגעתנו ביום איחור. להם לא איכפת את הכסף כבר קיבלו 🙂

כך או כך נשלחנו לאסוף את המזוודות שכבר חיכו לנו . ולתור ענק חדש לקבל חדר מלון ללילה ( ניסיתי לבדוק אופציה לטוס
לפרנקפורט בערב כדי לחסוך טיסת 6 בבוקר אבל מהר מאוד הבנתי שחבל על זמני ואין עם מי לדבר). 

אחרי שעה הגיע תורי:  "2 חדרים או חדר עם 3 מיטות" הדגשתי 17 פעם לפקידה.אנחנו 3 מבוגרים וחדר זוגי רגיל לא יספיק.  "בטח ברור ברור" היא אמרה ( גם 17 פעם ) נתנה לי ואוצר כתוב double room "לא" אמרתי לה, אנחנו  צריכים חדר ל 3. זה בסדר היא אומרת ואני מתעקשת ש DOUBLE ROOM זה לא נשמע בסדר. היא הולכת לאחראית ומבטיחה שזה בסדר ( הם כרגע דיברו עם המלון ובמלון  יודעים שאנחנו צריכים לקבל חדר ל 3 ומחכים לנו  – שיקרה לי בלי להניד עפעף ) היא נותנת לי אפילו את הטלפון האישי שלה ( ספוילר היא לא תענה בו ולא משנה כמה פעמים אתקשר ) אם תהיה בעיה. מה יכולתי לעשות. הנחתי שזה בסדר.

איך מגיעים למלון אני שואלת. קו 59 היא אומרת לי רק 4-5 תחנות. ( אנחנו עם 5 מזוודות ). לא הייתי מודעת שמגיעה לי הסעה והראש כבר לא עבד. לקחנו אובר ונסענו למלון.
כשאנחנו בדרך פנינית שולחת לי מליון לינקים למסעדות טובות בפראג ואיפה כדאי לטייל קצת בעיר העתיקה. לא נורא אני אומרת לילדים נעשה לימונדה מהלימון.  עדיין לא היינו בפראג.

מגיעים למלון בקבלה עומד פקיד יחיד עם פרצוף של אנטיפט.
לפנינו בתור משפחה אחת פליטת אותו המטוס. הם קיבלו וואצר בלי ארוחת ערב ( גם אנחנו) והוא עומד איתם 40 דקות על השעון ומנסה לפתור את הבעיה. אין סוף טלפונים לאותה חברה שסידרה את המלון. עד שסודר. אין גבול למאמצים שעשה למענם או לזמן שנאלצנו לחכות.
כשמגיע תורי :חדר זוגי ל 2 אנשים הוא פוסק. זה מה יש.  לא – אף אחד לא דיבר איתו ולא הוא לא שמע עלינו.
מאחורי נוצר עוד תור והוא פשוט מנופף אותי חכו בצד עד שאגמור את התור .
רגעעעעע עם האשה לפני בילה שעה בשביל ארוחת ערב ולנו לא היה מוכן לנסות לעזור. 
לא יודעת למה ( אולי לא חובב של ישראלים) . עוד לא הספקתי להציק לו ( מה שאעשה) לא היתה לו סיבה להיות מגעיל אלינו אבל הוא היה סופר מגעיל.
כאן מתחילה הסאגה. אחרי התאוששות אני חוזרת אליו ומסרבת להתפנות בשקט. אני מבקשת לקחת חדר נוסף על חשבוני והוא בלי למצמץ משקר שאין לו חדרים פנויים. הוא נותן לי בסוף את הטלפון של החברה שסידרה את המלון. אני מתקשרת ( אחרי שהפקידה לא עונה בטלפון האישי) הם מתנצלים "מייד הם מתקשרים אל המלון ומסדרים את העניין". מקסימום 10 דקות. האמת לא האמנתי. וצדקתי לא התקשרו ולא נעליים.
אני מבקשת מתומר לחפש מלון אחר עבורנו באיזור והוא מביא לי רשימה מבוקינג. נחשו מי במקום הראשון ברשימה. נכון המלון שלנו. אז יש לו חדרים פנויים והרבה. אני חוזרת לפקיד קבלה שמודה שיש לו ובחוסר רצון בולט נותן לי חדר נוסף. (תמורת מחיר סמלי של 170 יורו ).
( במאמר מוסגר – איסלנדאייר פיצו אותנו על הטיסה שבוטלה בסכום של 600 יורו לאדם. בנוסף החזירו לנו את עלות המוניות, החדר הנוסף ואפילו הפיצה. וכל זה נעשה ע"י מילוי טופס באתר שלהם ללא ויכוחים והתחכמויות ותוך שבועות בודדים מהיום שבו שלחתי את הדרישה )
עכשיו כבר 19 בערב אנחנו מגיעים לחדר – מתים ונופלים על המיטה. למי יש כוח לחשוב בכלל על פראג או על שיטוטים בעיר העתיקה.
ולא בא לנו לראות יותר את המקומיים. כנראה לעולם. 
החדרים נהדרים מרווחים נקיים והמיטות נוחות
וולט מתברר עובד בכל מקום עם אותה האפליקציה ותוך חצי שעה אנחנו מקבלים פיצה ונופלים לישון.

ב 4:00 בבוקר אנחנו כבר שוב בשדה. מכונת הצ'ק-אין האוטומטי מסרבת לספק לנו תגים ל 2 מזוודות. רק לאחת.
נאלצים לעמוד בתור. כשמגיעים לראש התור מתברר שהמחשב התבלבל ולא יודע שהמזוודות אצלנו. כבר שלחתם אותם טוען הפקיד. 
ברור שאי אפשר פשוט לעשות  OVERRIDE על המחשב ,צריך להתייעץ עם המומחים ולהתקשר לאלעל ושוב לאלעל….כמעט 40 דקות ואני כבר רואה איך אנחנו מפסידים את הטיסה…סיוט בלתי נגמר. איכשהו הסתדר 45 דקות לפני הטיסה …מכאן הכל חלק. טסנו לפרנקפורט. היו לנו 7 שעות בשדה אז יצאנו ולקחנו אובר לאיזה SHOPPING MALL קרוב..והרי לנו גם שופינג בטיול הזה. ב 16:00 אנחנו נוחתים ליום אפור וגשום באיסלנד.