היום החמישי - האלפים הגבוהים ופארק האיילים
אנחנו קמים לתחזית לעוד יום יפה. לפי התוכניות המקדימות כל יום יפה עולים למסלול בהרים, אבל תוכניות לחוד ומעשים לחוד. אני עיייפהההה מאתמול , מותשת. עוד מסלול בהרים קצת גדול עלי. רוצה יום רגוע יותר. כזה שיש פה פחות הליכה.
בבלוגים שקראתי היתה אצל המון כותבים התפעלות כללית מהאלפים הגבוהים, סכר Roselend ,אגם Roselend והאיזור.
המהדרים המשיכו לאיטליה בפנטזיה על פסטה איטלקית וחזרו דרך מנהרת מון בלאן, אבל אנחנו נוותר.
המסלול כולל נסיעה ארוכה, אבל זה בסדר. עדיף מהליכה ארוכה (רק להיום). הרבה עצירות לנופים וגם אחרי מגלישות הרים פה ושם.
כראוי ליום שהמילה "רגיעה" מתנוססת מעליו אנחנו מתחילים בבית קפה כלשהו עם ארוחת בוקר של חביתות וטוסטים. האוכל בסדר, הנוף נהדר (עדיין לא נמאס לראות את הר השלג מכל פינה). ישבנו במדרחוב במזג אויר נעים. היה יופי.
משם יוצאים לדרך….הארוכה. קרוב לשעתיים נסיעה.
התחנה הראשונה היא העיירה Beaufort כדי להצטייד בחנות הגבינות המפורסמת (בקרב בלוגרים בעברית לפחות) ששמה Coopérative laitière du Beaufortain.
מגיעים אליה קצת לפני השעה 12 ( בה היא נסגרת ) . הקניה מורכבת כי אין טעימות כל כך. בסוף קונים מ 2 סוגים שיש מהם הרבה וניראים פחות מתוחכמים. את הבאגטים ומיץ התפוזים לפיקניק המתוכנן הבאנו איתנו משאמוני. (במקום יש גם סיורים אבל אנחנו לא התעניינו).
משם ממשיכים בנסיעה לא ארוכה לכיוון אגם Roselend וסכר Roselend . שמגיעים לאגם יש צומת T ימינה לסכר שמאלה לאגם.
אנחנו פונים ימינה נוסעים קצת לאורך שדירת עצים שמסתירים הכל ואז בבת אחת רואים את האגם.
וואו מה זה הכחול כחול כחול הזה. מרהיב ממש. אין מקום לעצור ואני ממשיכה לנהוג טיפה בזיגזגים על הכביש (מזל שאין שם אף אחד) כי העניים נטועות בכחול כחול הזה.
מגיעים לסכר, אני מחנה את הרכב בצד ויוצאת לשזוף את העניים.
תומר משום מה מחליט שכבר ראה מהאוטו ומה ההבדל ונשאר במזגן.
הוא טועה בחוץ זה ניראה אחרת.
יצאתי לבדי להליכה (לא ארוכה אבל כמה מאות מטרים לכל כיוון) על הסכר. האגם מהממם ההשתקפויות עליו משגעות והנוף והנוף ניראה טיפה שונה מכל כיוון. ראיתי הרבה אגמים יפים, זה אחד מהמוצלחים ואי אפשר להפסיק לצלם.
אחרי הסכר מטפסים למרפסת תצפית משמאלה ( מטפסים עם האוטו ) ומשם ממשיכים לאורך האגם חזרה חצומת T שממנו פנינו ימינה לסכר.
בגדול המטרה למצוא מקום נחמד (רצוי עם נוף לאגם) ולשבת לפיקניק מאולתר עם הבאגטים שהבאנו והגבינות שקנינו.
אנחנו נוסעים ונוסעים ונוסעים. עוצרים מליון פעם לתצפיות שלא נמאסות על האגם המהמם. ומתעלמים משפע המסעדות ובתי הקפה שיושבים על האגם.
הייתי רוצה לספר לכם שבסוף מצאנו את המקום הקסום לפיקניק….אבל לא, זה לא קרה. לא היתה בכל הדרך פינת צל אחת. מידי פעם ראינו אנשים שישבו לנוח אחרי שהוציאו מהאוטו שלהם כסאות ושימשיה וישבו לפקנק….אבל לנו לא היה.
באיזה שלב נפרדים מהאגם ומתחילים לטפס למעלה לעבר גבול איטליה (לא הגענו אליו) הכל נהיה ירוק ירוק ומאוד מזכיר לי את מעבר ההרים HATCHER PASS באלסקה. נוף קסום, מקום לפיקניק אין.
בסופו של דבר אנחנו מתיאשים, חונים בצד ומפקנקים בתוך האוטו. (הגבינות מהחנות ב Beaufort נהדרות. ממש ממש שוות).
מצרפת עוד כמה תמונות מהטיול הרכוב, איכשהו התמונות של המרחבים הירוקים יצאו הרבה פחות טוב מהמציאות.
אחרי הפיקניק אנחנו מפנים את האוטו לאחור ומתחילים לחזור את הדרך הארוכה. בדרך עצרנו במגלשות הרים בעיירה LES SAISIES , האתר נקרא mountain twister . יש בו מלבד מגלשות הרים גם שעשועי ילדים נוספים ( כמו מסלול אבובים ועוד…).
( יש באיזור עוד אתר של מגלשות הרים בעיירה MEGEVE ).
המגלשות הרים מהסוג הטוב, אבל קצרות. (ללא רכבל אלא עם כבל נגרר ). תומר עולה יורד אומר היה נחמד בואי נמשיך.
אתה לא רוצה עוד סיבוב ? לא היה נחמד זהו.
ניראה לי שהז'אנר הזה די מיצה את עצמו אלא אם נגיע למגלשות הרים ארוכות ושוות (טוב אין ברירה חייבים לחזור לאוסטריה ).
נסיעה ארוכה ואנחנו מתקרבים לאיזור שאמוני. השעה 16:00 יש עוד זמן לעוד משהו.
מחליטה שזה זמן אידאלי לפארק האיילים ( Parc de Merlet ) ההמלצות אמרו לבוא אחה"צ והבטיחו נופים מדהימים ומסלול קליל.
ההמלצות צדקו רק חבל שאני לא קוראת את הרשימות שלי קצת יותר בעיון לגבי החניה.
אז עלינו לחניה ו P3 ניראה לנו סבבה רק קמ מהפארק. ( היה כתוב ש P1-P2 זה רק לנכים אז בכל מקרה לא מתאים).
אז בפועל זה היה 1.6 קמ ולא 1 קמ ( מדדתי עם השעון החכם!!!!! ) בעליה מטורפת. כל זה היה בדיעבד כתוב ברשימות שלי אבל כאמור לא קראתי. וזה אמור להיות היום הרכוב והקל שלנו. בחיי שהתפגרתי בעליה היה ממש ממש קשה. והכי מתסכל היה לראות את אין סוף החניות הריקות (לא לנכים) ב P1
כשאנחנו מגיעים כבר לכניסה מתים (טוב אני מתה תומר רק קצת התאמץ) שואלת אותנו הפקידה בכניסה היכן ההזמנה שלנו. מה…..צריך הזמנה. בחיי שבא לי לבכות. אני אברר אם יש מקום היא אומרת והולכת להתקשר מי יודע למי ( זוכרים את הסידרה הבריטית ARE YOU FREE MISTER HAMFREE והוא מסתכל מסביב בחנות הריקה לבדוק….אותו הדבר הלו ראינו שכל החניות בדרך ריקות….יש שאלה בכלל ? ואכן הפארק היה ריק לגמרי.).
לשמחתנו הצרפתים לא מרובעים,לפחות לא מאוד, הבירור נגמר באישור כניסה ,משלמים ונכנסים.
מכאן כל ההבטחות מומשו. הנופים מטמטמים, אויר נהדר ויופי אין סופי, מסלול קליל והמון במבי למינהם מסביב. בפארק יש מספר מסלולים ( מקבלים מפה בכניסה ) אבל מדובר בהליכה רגועה לא בטרקים. אחרי הטיפוס מהחניה הסתפקנו במסלול הקצר והמישורי שעובר באחו ירוק, אפשר גם להאריך עם טיפוס קצת על הגבעות. אבל בגדול מדובר בסיור רגוע.
במקום שרותים מסודרים וגם ( איך לא) מסעדה/בית קפה שעליהם ויתרנו.
מצרפת תמונות מהפארק.
חוזרים לשאמוני למנוחה. בערב הזמנו מקום במסעדת מישלן (כמנהגנו היכן שאפשר) הפעם נבחרה Hameau Albert 1er שמתהדרת ב 2 כוכבי מישלן, עלתה סכום צנוע ( יחסית למסעדה 2 כוכבים) של 160 יורו לאדם. והיתה ממש ממש לא מוצלחת (לטעמי , תומר יותר נהנה). לא ממליצה בכלל.