היום השמיני - Aiguille du Midi ועוד...
Aiguille du Midi
הטיול שלנו מתקרב לסופו ועדיין לא ביקרנו ב-ה-אתר באיזור הרכבל לפיסגה עצמה Aiguille du Midi.
בגדול אני לא חובבת גדולה של פיסגות שעולים אליהם בהמוני רכבלים מסתכלים ויורדים, אבל עדיין את האטרקציה הזאת כנראה אסור לפספס.
קצת פרטים טכנים, פעם אנשים היו קמים ב 6 בבוקר והולכים לעמוד בתור כד להשיג כרטיסים לאותו היום.
היום העולם שונה, מזמינים כרטיסים באינטרנט.
לרוכשי המולטיפס ברשת אפשר להזמין את המקומות ל Aiguille du Midi ביחד עם ברכישה או לאחר מכן, לרוכשים בקופות אפשר להזמין ברשת לאחר מכן ע"פ הפרטים של הכרטיס.
אני התקשתי למצוא את המקום באתר שבו אפשר לעשות הזמנה כזאת בסופו של דבר פניתי אליהם במייל והם שלחו לי את הלינק. מצרפת את המייל שאליו אפשר לפנות info@compagniedumontblanc.fr , הלינק עצמו להזמנה פחות רלוונטי כי מן הסתם משתנה לעיתים קרובות.
יומיים קודם לכן ,כשכל אתרי מזג האויר הסכימו פה אחד שהיום יהיה שמשי ובהיר הזמנתי לנו מקומות ב 8:45.
המיקום האסטרטגי של הדירה שלנו (מול הרכבל) איפשר גם לאכול בנחת ארוחת בוקר ולהגיע בזמן.
איזה כיף שאת כל ההוראות הגעה למקומות חניה רלוונטים אני יכולה להשליך מהחלון.
העניינים מתקתקים בסדר מופתי. אנחנו נכנסים בזמן, מעמיסים אותנו עם עוד כמה עשרות אנשים לקרון גדול (ממש לא סוג הרכבל החביב עלי) והקרון מטפס תוך דקות קצרות לתחנה הראשונה.
התחנה הראשונה מאוד מאוד יפה. שילוב של ירוק ולבן. רואים את 2 הצדדים והנוף מרהיב ( במיוחד עם השמיים הכחולים).
חיכינו את ה 15 דקות שכולם ממליצים עליהם כדי להתרגל לגובה והמשכנו הלאה.על בית הקפה בתחנה (שברור שהוא שם מול הנוף המהמם אין צורך אפילו להגיד נכון?) דילגנו, השעה עדייו מוקדמת אין עומסים.
עולים לקרון של חלק ב (אותו סוג קרון ואותו הגדול) שמטפס כמעט אנכית למעלה.
העליה מפחידה חלק מהזמן אני עוצמת עניים. הנוף מהר מאוד נהיה לבן לבן לבן.
מגיעים לפיסגה. הנוף אחר, הירוק נעלם ורק פסגות לבנות מכל עבר. ההבטחה שמרהיב שם מתקיימת. מרהיב.
התחנה מורכבת מבניין עם 2-3 קומות ומרפסות לנוף מכיוונים שונים. אפשר גם לצאת לטייל בשלג (ניראה לי מסוכן ובנוי לאנשים שמצוידים בציוד טיפוס אבל לא בדקתי אם יש אפשרויות גם לפשוטי העם).
הלכנו להסתכל מכל כיוון, ויתרנו על הצילום בתא השקוף ( כי כל התמונות משם כל כך לא מוצלחות לדעתי ורואים שזה תא ולא ראיתי טעם לחכות בתור), קבלו הצפה של תמונות
מכיוון שהגענו כבר עד לכאן הלכנו על עיסקת החבילה וקנינו כרטיסים לרכבל לצד האיטלקי ( 36 יורו לאדם אם אני לא טועה).
הרכבל לאיטליה בנוי כשלשות של קורונות קטנים (4 אנשים בקרון) עם מקום ישיבה. הוא די מישורי ונוסע כ 20 דקות לצד השני. הוא איטי מאוד , לא מפחיד בכלל ונוסע לאיטו מעל מרחבי לבן אין סופיים. נופים משגעים ושלווה אין סופית. לנו ולעוד אמא ובן אמריקאים שהיו איתנו בקרון.
עסקה די שווה לטעמי למרות שהמון מוותרים על החלק הזה.
למטה רואים קבוצות קבוצות של אנשים מטיילים/מטפסים בשלג. שמנו לב שהם בקבוצות של 5. תמיד 5. קשורים זה לזה בחבלים (למרות שמלמעלה זה לא נראה מסוכן במיוחד מניחה שזה כן)
מצרפת תמונות מהרכבל הפסטורלי ומהצד האיטלקי (שדומה מאוד לצרפתי – ההר לא יודע שעברנו מדינה)
בצד האיטלקי אחרי שגומעים את הנופים (שדי דומים) הולכים לשבת לאכול אוכל איטלקי.
כגודל הציפיה ( טוב לא עד כדי כך גדולה אבל חשבנו שתהיה פסטה טובה וקפה טוב) כך עומק הנפילה. נורא ואיום ולא אכיל. אל תאכלו שם.
אני מתחילה להרגיש לא כל כך טוב ואנחנו חוזרים לרכבל לצרפת, הדרך חזרה חוזרת על עצמה. מרגישים מיצוי.
בחלק הצרפתי אנחנו מייד מתייצבים לחזרה למטה כי ההרגשה המוזרה מתגברת. בגלל שהגענו מאיטליה מקפיצים אותנו מעבר למערכת התורים ותוך דקות אנחנו על הרכבל למטה ועוד כמה דקות בתחנה הראשונה.
ההגשה המוזרה של סחרחורת מעורבת בבחילה לא ברורה, מייד נמוגה.
עכשיו מחליטים לצעוד את המסלול הקצר ( 15 שעה ) לאגם הכחול.
מסלול באמת קליל , די מישורי, בנופים המשכרים של ירוק ולבן.
לקח לנו יותר מרבע שעה בגלל עצירות צילום
האגם הכחול עצמו חביב, לא משהו ראוי לציון. אבל התפאורה סביבו מקסימה
המסלול הקליל בהחלט כדאי.
Bossans Iceberg
יורדים מההר בסביבות הצהריים, חצי יום לפנינו ויום יפה לניצול ה FREE PASS לרכבלים.
על הפרק רכבל פתוח (חביב עלי תמיד) לקרחון Bossans שום דבר אתגרי, אין צורך בהליכה ארוכה – עליה נוף וירידה.
לצורך כך מוציאים את הרכב מהחניון ונוסעים לעיירה הסמוכה LES PRAZ
החניה חינם, תור אין ותוך דקה אנחנו על הרכבל שמרחף למעלה בדממה במשך 20 דקות.
שלווה כמו תמיד ברכבלים כאלה, הנוף מקסים, אבל יש הרגשת מיצוי. כבר שבוע שאנחנו סביב הנופים של שאמוני והמון בלאן ואני מתחילה להרגיש MORE OF THE SAME
מגיעים למעלה, הקרחון …מה אגיד קרחון , ראינו מרשימים ממנו ( בטח שאנחנו שנה אחרי טיול באלסקה). מולו יש כמובן – בית קפה – אנחנו יושבים לגלידה. למרות שהעסק קצת מיצה את עצמו כיף שם.
אח"כ יורדים בחזרה. כרגיל הירידה יפה מהעליה.
אל תבינו לא נכון, אתר שווה. רק אצלנו יש מעט מיצוי
מצטרפת תמונות מהקרחון והרכבל המוביל אליו
LAC DES GAILLANDS
אני מחטטת ברשימות וניתקלת בהמלצה על אגמון ערוני שמאד נעים לטייל סביבו אחה"צ. , 10 דקות ואנחנו לידו.
אולי בישראל זה היה שווה אבל באמת סתם שלולית קטנה במרכז העיר, אפילו אותנו היא משעממת. שוב מחטטים ברשימות ועוברים הלאה
Cascade Du Dard
נסיעה כרבע שעה משמוני לפני מנהרת מון בלאן. מגיעים לאתר יש שם בית קפה קטן ומאחוריו מפל גדול ויפה ונהר שוצף וקוצף. מרהיב. יוצאים משם גם מספר מסלולי הליכה.
האתר נגיש קל מאוד להגעה והתגמול גבוה בדמות מפל גבוה ומרשים במיוחד
שווה ומומלץ.
את הערב אנחנו מסיימים במסעדת המבורגרים שהומלצה ע"י חברה שטיילה במקביל לנו.
BIGHORN BISTRO & BAKERY
מסעדה חביבה, המבוגרים מצויינים. אנחנו מצטרפים להמלצה.