היום הראשון באלסקה הוא יום לא מעניין כי אין לנו אוטו, כאמור הקדמנו את ההגעה ב 24 שעות כדי שאיחורים בטיסות לא יאיימו על מועד לקיחת הרכב. מטורף לגמרי נכון, אבל הגיוני לגמרי בשנה שבה המשאב הכי קריטי הם הרכבים.
שלא נדבר על שלוות נפשי והיכולת לסבול את שינויי הטיסות האין סופיים מבלי לאבד כמה חודשים מהחיים בכל פעם החדש.
התניידנו באובר (נסיון ראשון ומוצלח עם השרות)
בילינו את הבוקר בהצטיידות ב REI , חנות נפלאה שהותרנו בה 1400 דולר לאין סוף הציוד שהיה חסר לשלושתינו.( מעילי גשם, מכנסי גשם(ללא שימוש) , נעלי הרים, בגדים טרמים, מכנסי מטיילים ועוד ועוד)
אומנם היו לי לא מעט מסלולים קטנים ונקודות תצפית בתוך העיר אבל שילוב של מזג אויר אפרורי ערפילי וגשום, גט לג וחוסר אוטו ניוווט אותנו …ל MALL
חשבתם שאלסקה לא מתאימה לקנות בגדים וקוסמטיקה, אז אין לכם ילדה בת 18. — מתאימה כמו כלום. מושלמת.
הצטיידנו גם בסים לטלפון של תומר (מתברר ש AT&T לא תומכים בטלפון שלו למרות שמדובר בטלפון סמסונג S9 בן שנתיים, אנחנו מופנים לחברה בשם SGI שפותרת לנו את המשבצת הזאת)
אני ונופר עם חבילה של 012 שעבדה מעולה באלסקה והוואי והיתה משתלמת לא פחות מסים מקומי, איפשרה שיחות ולא רק גלישה (חשוב במיוחד עבורי) ושמרה על מספר הטלפון.

בצהריים מכה בנו כצפוי הג'ט לג, ובהעדרה של תוכנית מרתקת עושים את מה שאסור לעשות, הולכים לנוח.

ב 17:00 אני ותומר שמים פעמינו לש”ת לקחת את האוטו, לא בלי מתח ( במילים אחרות עם המון מתח). בידי נייר של הזמנה שאפילו לא אובטח בכרטיס אשראי.
ניגשים ראשונים ל NATIONAL שאליהם עשינו הזמנה דרך HAPPY TOURS בעלות שהיא שליש מההזמנה הבאה בתור ( יש לנו גם הזמנות בעוד 2 חברות )

איזור השכרת הרכבים ריק, אין תורים, ובתהליך מהיר במיוחד מציעים לי שדרוג לגיפ וגם יוצאים איתי למגרש חניה שממש מאחור להראות לי את המכוניות כדי שאבחר.
רבע שעה אחרי אני ותומר חוזרים למלון בגיפ כחול ומגניב של ניסן – הרגשת הקלה של ממש. כל הטיול הזה עמד על בלימה בכלל נושא הרכב.
בדרך אני עוצרת בצד ומבטלת את ההזמנות האחרות.

התחיל הטיול.