היום השני- אגם בורג'ה, GORGE DE FIER וגם קצת תקלות (בקטנה)
אנחנו קמים לעוד יום שבו התחזית אומרת גשם והשמיים (כרגע) מגחכים.
הזמנתי הבוקר סירת מנוע (איטית) שיוצאת מהעיירה Chanaz עם הסירה מנווטים בתעלה אל אגם בורג'ה ובחזרה.
ההזמנה נעשתה במייל יום קודם , החברה המשכירה ניקראת Bateau Bleu du Canal .
העלות 60 יורו, משלמים בעת לקיחת הסירה ולא מראש.
בבוקר אנחנו מוותרים על מסעדות מומלצות והולכים לפטיסרי הקרוב.
באגט צרפתי מושלם עם גבינה צהובה שניקנתה יום קודם בסופר בתוספת מיץ תפוזים סחוט מהווים יופי של ארוחת בוקר.
לוקחים לאח"כ בריוש עם סוכר, לא פחות מוצלח.
הנסיעה ל Chanaz ארוכה מצפוי ומתפתלת באיזורים כפריים בכבישים צרים ומפותלים,אבל היא גם יפה ונעימה מאוד. ויש בה קטעים עם נופים נהדרים.
מגיעים ב 10:00 לתעלה , החניה היא לפני ההגעה לרחוב הצר של העיירה שבו התעלה מימינך. אנחנו פשוט שאלנו ומצאנו די בקלות.
משכיר הסירות שואל אם נהגתי פעם בסירה, ברור שכן בין אגם שלאן לבין אגם פאוול אני מומחית.
אבל מה מתברר, שמתחילה ההדרכה אני לא באמת זוכרת משהו.
ואני ממש לא אוהבת לנהוג בסירות.
תומר לעומת זאת מאוד אוהב, מיד אחרי שאנחנו יוצאים מהמרינה הוא משתלט על ההגה ובכשרון רב מנווט בתעלה כאילו כל חייו נהג בסירות מנוע.
אני ,סוף סוף, הגעתי אל המנוחה ואל הנחלה ועושה בדיוק מה שרציתי לעשות תמיד בשייט בסירות. לשבת בצד רגליים למעלה ולהסתכל על הנוף
שנינו כל כך נהנים זה ממש ממש כיף.
אחרי כחצי שעה מגיעים לאגם בורג'ה כחול יפה עם הרים סביב לו.
אנחנו נוגעים במיים, נסבל.
תוך זמן קצר הסולם יורד למיים , שמים ליתר בטחון חגורת הצלה ויורדים למיים שבניגוד למגע של יד קודם די קפואים. אבל לא ניתן לזה להרתיע אותנו התגברנו שחינו היה כיף גדול.
מעלינו עובר מטוס קרב שחור בגובה אפס. וואו. מרשים
אנחנו ממשיכים להסתובב באגם עד שתם הזמן, חוזרים לתעלה ושוב השלווה של השייט בה עד למעגן.
חוויה מאוד מומלצת, מאוד נהנינו.
( אח"כ ראיתי שיש בעיירה מפלים, לא קראתי את הרשימות שלי כשהיינו שם אז פספסנו ).
לאן עכשיו ? אנחנו מתלבטים בין תצפית מפורסמת ומרהיבה על אגם בורג'ה בשם Mont Revard שנמצאת במרחק שעה נסיעה מהכפר Chanaz לבין מעבר לאתר בשם La Sambuy (שעתיים ממיקומינו הנוכחי ושעה מאנסי) שיש בו הכל מכל וכל, פסגה גבוה עם נוף הרים יפה, רכבל כסאות (מאוד חביב עלינו) מגלשות הרים ומסלולי הליכה קצרים ויפים.
מכיוון שאתמול היה יום התצפיות הגדול הוחלט על גיוון ונסיעה (ארוכה) ל La Sambuy
big mistake
וזה למה? כי אחרי שעתיים מפרכות של נהיגה כולל פקקי תנועה (בגלל עבודות בכביש) וטיפוס בכביש מפותל וצר הגענו לאתר סגור.
מתברר שיפתח רק עוד יומיים. התבאסנו קשות.
בתור פרס ניחומים קטן ביקרנו ב cascade de seythenex שנמצא 10 דקות נסיעה מהאתר.
במקום מפל חביב (כמה דקות הליכה מהכביש ), אומגות, סיור מודרך במערת (נטיפים כנראה ) שויתרנו עליו…ואיך לא, בית קפה.
הסתפקנו במפל, ז'אנר האומגות מיצה את עצמו אי שם בתיאלנד ומערות מעולם לא חיבבנו.
גבו מאיתנו 6 יורו לביקור במפל , מדובר בהליכה של 5-10 דקות.
הביקור במפל וסביבותיו (כולל הגלידה בקפה) לא ארך זמן ארוך והיינו צריכים לחפש יעד נוסף. חובה שלא תהיה נסיעה ארוכה כי באמת בילינו המון זמן ברכב היום. הפור נופל על GORGE LA FIER, נקיק אחד בטיול זה לגמרי מתאים למרות שזה לא היעד הכי אהוב על הקהל ( במילים אחרות על הילד).
גם יש לי נ.צ של גשר מקסים באיזור, ובניגוד לנקיקים אני מאוהבת בגשרים מרשימים ויפים.
שעה נסיעה (פלוס מינוס) והגענו לנקיק. השמיים מתקדרים מעט אבל אנחנו מתעלמים. אומנם התחזית אמרה גשם אבל היא כבר יומיים אומרת גשם ובפועל השמיים כחולים.
תומר מחליט שלא מתאים לו נקיק ונשאר ברכב.
ואני יוצאת לנקיק לבד.
יורדת מחניון, ממול נחשו….בית קפה אלא מה. שביל רחב לימינו. אני הולכת בו ולא מבינה. לא בדיוק נקיק. משמאל הערוץ. בנקודה מסוימת אפילו נוף יפה. 5-6 דקות הליכה ונגמר.
קראתי שזה קצר…אבל זהו זה? מוזר.
מנסה ללכת הלאה, משוטטת בטבע היפה לבדי אבל נקיק אין.
חוזרת לבית קפה ורגע לפני העליה חזרה לאוטו אני רואה משמאל לבית קפה את הכניסה האמיתי לנקיק ( ואת הקופה לתשלום, 11 יורו דומני ). משלמת ונכנסת.
והרי הנקיק. ע"פ הקופאית שעה לכל כיוון.
הוא מאוד צר. מרשים למדי עם צוקי אבן גדולים. ודי נטוש.
ההליכה על גשרי עץ כמקובל במקומות כאלה.
ממש אהבתי.
בשלב מסוים הוא מתרחב וההליכה היא ביער בשביל רחב.
פתאום רעם מתגלגל ועוד אחד, אני מציצה בשמיים. אופס הם שחורים.
עוד לא הגעתי לסוף אבל מחליטה לחזור.
מתחיל גשם חלש. אני מגיעה לחלק הנקיקי והוא מתגבר אבל ממש לא חודר את הנקיק הצר צר. רואים שיורד מבול ונשארים יבשים ( תרשמו אחלה מקום לעשות משהו בגשם).
שאני מגיעה לסוף המסלול, כבר אין נקיק שיגן עלי. ויורד מבול שחבלז נהרות נשפכים מהשמיים. אני מחכה ליד הגגון לאיזה שינוי….אחרי איזה 10 דקות יש החלשות. מתחילה לעלות המדרגות לכיוון הרכב, ושום הגשם מתחזק. אין מה שיגן עלי עכשיו. אני נרטבת לגמרי. ספוגה מיים בבקושי רואה משהו כי המשקפיים גם הם מתמלאים במיים.
כך אני מגיעה לאוטו. נכנסת. מנסה להתאושש ואז מתחילים ליפול אבנים על האוטו, גושי ברד ענקיים. ממש מפחיד איזה מזל שהגעתי לאוטו לפני הזמן.
מסקנות , לא לזלזל לגמרי בתחזית ולהחזיק מטריה באוטו.
המבול מלווה אותנו כל הדרך חזרה למלון, על הגשר כמובן ויתרתי.
גם באנסי מבול רציני. תוהה איך נצא בכלל לאכול משהו. אבל לשמחתי יש רגיעה. בנוסף המלון החמוד מספק לנו מטריות גדולות וטובות . הלכנו לאכול משהו (לא זוכרת מה כנראה שוב לא היה מרשים במיוחד) וקינחנו שוב בגלידה המהממת של אנסי.