היום השישי - חוויה פיזיקלית במאיץ החלקיקים וקסם של אגם ירוק
התחזית ליום שני גשם . כשאני נכנסת לתחזית לפי שעות וכמויות הרושם שמדובר בגשם על באמת. זה לא יום להרים ולנופים.
אבל לי יש תוכנית סדורה ליום גשש (לפחות לאחד) מאיץ בחלקיקים ב CERN שבז'נבה.
משפחה חובבת פיזיקה אנחנו, גם אני וגם תומר. ול CERN אנחנו רוצים לנסוע בכל מקרה (אפילו אם כל הימים היו שימשיים).
לפי האתר האינטרנט של CERN הביקורים הם חינמים, בעבר אנשים נרשמו באינטרנט תפסו את כל המקומות ופשוט לא באו. וכל הסיורים נשארו ריקים. במקום להסיק את המסקנה ההגיונית שצריך לגבות כסף (דמי רצינות) הם מצאו פתרון מעיק. יש כמה סיורים ביום. שעתיים לפני כל סיור פותחים את חלוקת הכרטיסים לסיור. כל הקודם זוכה. (24 אנשים בסיור )
כתוצאה מכך נוסעים לשם עם אפס וודאות אם בכלל נזכה להכנס.
כשמגיעים ב 10 בערך (הסיור הקרוב ב 11 ואח"כ ב 13 ) אני מורידה את תומר שיעמוד בתור והולכת למצוא חניה (היה לי מזל מצאתי בקלות באיזה מגרש חול/בוץ ממול למשרד הכרטיסים). התור מזדחל מחוץ למשרד הכרטיסים (אין גשם למי ששואל), אני נכנסת לברר מה קורה. השומר מבשר לי שהסיור ב 11 סגור והתור הוא לסיור של 13 (חלוקת כרטיסים תתחיל ב 11) שאני שואלת כמה מקומות יש – 24. הלכתי לספור את התור ( כולל ילדים שמקפצים בצד…למרות שיש שם בקשה מפורשת לא להביא ילדים מתחת לגיל 12 , יש כמויות של ילדים בגיל הזה- ולא הם לא ישראלים למי שהתעניין) כ 40 אנשים. יאוש. אני תוהה אם ללכת אבל תומר אומר כולם מחכים בואי נחכה (אחרינו כבר יש תור ארוך מאוד). מחכים. אחרי רבע שעה אני נכנסת שוב להציץ במוניטורים ונחשו מה עוד 2 סיורים התווספו אחד ב 12 והשני ב 12:30. זה בנוסף למקורי ב 13:00 (לא כולם זהים).
השומר אומר לי לשאלתי שראו שיש הרבה אנשים והוסיפו סיורים, אני מנחשת שזה PRACTICE די מקובל, חבל שהוא לא טרח להגיד לי את זה בפעם הראשונה.
מכאן זה מהיר, מגיעים לקופה בוחרים סיור, את הזמן עד הסיור מעבירים במוזיאון הקטן במקום.
למי שלא בקיא אז במאיץ -ב CERN מאיצים חלקיקים ( פרוטונים בעיקר) במאיץ ענקי ( שחפור עמוק מתחת לקרקע מתחת שוייץ ובעיקר צרפת – עומק המנהרה נועד להגן מכמויות הקרינה בעצומות שמפיק התהליך ) , ההאצה נעשית ע"י שילוב שדות מגנטים וחשמליים.
במאיץ החלקיקים מגיעים למהירויות עצומות מתנגשים זה בזה וכתוצאה מכך ניפלטת אנרגיה עצומה ונוצרים חלקיקים חדשים.
את הסיור למאיץ החקיקים ההיסטורי ( שתפס סה"כ איזור של חדר אחד) מעבירה דוקטורנטית יווניה חמודה (עם אנגלית מצוינת). יש בו שילוב של הסברים פיסיקלים על עבודת המאיץ העתיק לעומת ההווה, וגם היסטוריה של המקום.
לנו היה מאוד מעניין, במיוחד שחלקים רבים בהסבר יצאו ממש מתוך בחינת הבגרות בפיזיקה שתומר עשה שבוע קודם לכן.
אורך הסיור כשעה. ממליצה עליו מאוד (בלי ילדים) למי שהפיזיקה קרובה לליבו ויש לו הבנה בסיסית בנושא.
הנה הוא המאיץ חלקיקים הראשון ב CERN
כשאנחנו יוצאים מהאתר ( באיזור 14:00 ) אני שמה לגוגל כל מיני יעדים שחשבתי שיהיו קרובים , אופס הם ממש ממש לא קרובים. ( לדגןמא העיירה Yvoire או קניון השטן gorges du pont du diable וכו ) שוב התרשלתי מעט בשיעורי הבית.
מחליטים לחזור לשאמוני ולכלכל דרכינו לפי המזג אויר.
בדרך חזרה כבר אין גשם, מעונן חלקית ונחמד.
אני מחליטה ללכת לראות את האגם הירוק שבדרך. נוסעים עם גוגל MAPS עד שמגיעים לשום מקום. הוא מסמן לפנות ימינה לדרך חסומה לשום מקום….בלית ברירה עוברים לוויז שלמרבה השמחה מעודכן יותר ואנחנו ממשיכים לחניון גדול ליד פארק חבלים (שאין לי מושג מה שמו- לא התענינו בז'אנר בטיול הזה). חונים והולכים לבדוק את 3 המסעדות/בתי קפה שבאיזור כי אנחנו מורעבים.
פעם ראשונה אנחנו נתקלים במינהג הצרפתי הלא חביב, שאי אפשר לאכול כלום בין 14 בצהריים ל 19 בערב (מקווה שהשעות נכונות ).
בכל מקרה אין במסעדות הללו כלום חוץ משתיה וגלידה.
את ההזמנה מקבלת האחרונה (אחרי שעברנו בין כולן בתקווה שיהיה משהו אכיל), היתה להם גלידה מעולה.
משם הולכים לחפש את האגם הירוק. השלטים אומרים חצי שעה הליכה. ואכן זה לוקח חצי שעה של ירידה ביער (זה אומר שתהיה עליה בחזרה). ומגיעים לאגם שגם לידו יש מסעדה (אלא מה).
האגם הירוק אכן ירוק. יש בו שלווה שקשה להסביר אותה, משהו באויר שהוא כל כך אחרת. מלא פינות קסומות. אתה רואה שם אנשים יושבים על ספסל וקוראים ספר, וזה כל כך מתאים.
עשינו סיבוב סביב האגם (לא כולו אלא חלקו) בילינו לא מעט זמן פשוט לרבוץ שם ולהנות מהקסם וגם לצלם הרבה.
בהכנות לטיול בסיפורים שקראתי היו לאגם הזה אוהבים גדולים וגם כאלה שטענו שנראה כמו הירקון. אנחנו שייכים לזן המתלהב ויעידו מליון התמונות הבאות.
ואז מתחיל לטפטף. ממש מעט אבל פחדנו שיתחיל מבול והתחלנו ללכת חזרה ( מראה הטיפות על האגם מהמם – אבל המצלמה לא הצליחה לתפוס את הסצנה). העליה ביער קשה מהירידה אבל לא בעיתית במיוחד ,הרבה יותר קלה ממה שחשבתי.
בדרך אנחנו רואים בתי עץ מוזרים שלפי השילוט עליהם היו פעם בית מלון
למעלה שוב בהיר ויש שם נוף נהדר של המון בלאן. עדיין לא נימאס.
מצטרפת תמונות מהדרך ומהמצפה למעלה. ( ע"פ השלט במקום הוא נקרא SITE DE PASSY PLAINE JOUX )
עכשיו כבר ערב חזרנו לשאמוני ולארוחת ערב, מצאנו דוכן המבורגרים בשם POCO LOCO , בגדול זה TAKE AWAY ( למרות שיש שם איזה 3 שולחנות במדרחוב ), מחכים די הרבה זמן.
אבל מקבלים המבורגר ממש ממש טעים (עם תוספות טעימות ולחמניה מפוארת) שאכלנו בדירה.
ממליצה. אבל לקחת בחשבון שלוקח להם זמן.