היום השני
פירנצה, San Gimgiano, Castellina
אנחנו מתחילים את הבוקר בארוחת בוקר בחווה , שכמו כל דבר במקום הזה קצת מאכזבת ולא נותנת תגמול הולם למחיר היקר.
לשולחן אנחנו מקבלים מגש לשניים, עם זוגות זוגות של מאכלים כמו בתיבת נוח…..בלי שום אפשרות בחירה או בקשת תוספת.
ואני לא כל כך רוצה עוגות וכן בא לי ביצה קשה שלמה ולא חצי.
לא ממליצה על המקום, זה כבר מובן נכון 🙂
בסיום ארוחת הבוקר אנחנו נוסעים לפירנצה, לא חובבי אומנות גדולים אנחנו ואין לנו כוונה לבלות במוזיאונים או כנסיות.
עשיתי נסיון לארגן סיור מודרך בעיר מתוך הבנה שהעיר תהיה הרבה יותר מעניינת עם הדרכה, אבל הסיורים הקיימים לא התאימו ללוחות הזמנים שלנו ולסיור פרטי ביקשו מאיתנו מחירים חסרי כל הגיון (500 יורו דומני).
נשאר ללכת לחפש את פסל דויד (המועתק- שנימצא במרחב הציבורי), ובעיקר לשוטט בסימטאות ולראות את הבניינים עם הארכיטקטורה המעניינת, את הכנסיות (מבחוץ) ואת הפסלים.
הקצנו לעיר חצי יום, מבחינתנו זה ניראה מספיק.
בחרנו לחנות בחניון עילי מחוץ לעיר העתיקה שנותן תצפית פנורמית מאוד יפה על העיר, וממנו יורדים לעיר עצמה באיזה מליון מדרגות.
חצינו את הנהר על אחד הגשרים המפורסמים (לא בטוחה בשמו) שכולו עמוס חנויות תכשיטים בכמויות אין סופיות. תכשיטים יפים מאוד אבל גם יקרים.
(בדרך חזרה חצינו בגשר אחר פתוח ,לשם גיוון).
העיר מרשימה ללא ספק, עמוסה בתיירים (למרות שאנחנו לגמרי מחוץ לעונה), הפסלים באיזור בו נמצא פסל דויד המפורסם (או יותר נכון החיקוי שלו) מרשימים וגם הרבה מבנים אחרים מרשימים בעוצמה בגודל ובעיצוב.
חיפשנו בגוגל את הגלידה הטובה ביותר בפירנצה, וניסינו אותה. דווקא לא היה מי יודע מה. אז אין לי על מה להמליץ.
הגענו לשוק האוכל המקומי שהיה חביב , אבל פגשתי טובים ממנו.
הסתובבנו בשוק העור הענק ( שנמצא ביציאה משוק האוכל) זה די מדהים ,מאות דוכנים שמוכרים בדיוק או אותו הדבר, אותם המוצרים בדיוק ואותו המחיר……לשם מה זה טוב.
לטעמי לא היה שם שום דבר יפה שהיה ראוי אפילו להרהור של רגע ( שלא נדבר ACTUALLY להוציא ארנק ולקנות)
אני יודעת שתיאור שלי של פירנצה רדוד, מה לעשות אומנות זה לא הקטע שלי 🙂
בשעות הצהריים אנחנו ממצים את השיטוט (המאוד מהנה) ברחובות פירנצה ורוצים עדיין לבקש בעיירות דרך היין.
דרך היין שנימצאת בין סיינה לפירנצה עמוסה בכפרים קטנים וקסומים, כרמים ועצי ברוש למכביר, וכמובן ייקבים וחנויות שמציעים סיורים, טעימות ורכישות של יין.
אנחנו שנינו לא חובבי יין גדולים (טוב אני לא רק לא חובבת אלא ממש לא אוהבת) אז על הקטע הייני ויתרנו והתרכזנו בעיירות.
יש 3 מפרוסמות מהן קסטלינה אין קיאנטי, ראדה אין קיאנטי וג'רבה איו קיאנטי. לכל אחד מהן תיאור מקסים משלה (ברשימות שלי) אבל ברור לי שאם אנחנו עוד רוצים להגיע הערב ל SAN GIMGIANO (ואנחנו רוצים) צריך יהיה לבחור אחת מהן ולוותר על השאר.
אנחנו בוחרים בקסטלינה כי היא הקרובה מכולן.
הדרך מאוד יפה , נוף טוסקני קלאסי פרוש כל הדרך. השמיים התבהרו והנסיעה ממש מענגת.
קסטלינה הוכיחה עצמה כבחירה מצויינת ,חנינו בסמוך למרכז ושוטטנו ברחוב המרכזי , בחרנו בית קפה והתענגנו על השלווה של המקום.
בהמשך מצאנו את הכניסה לרחוב Via delle Volte שבנוי כמעבר תת קרקעי עם קשתות עתיקות יפהפיות וחלונות מעוגלים אל הנוף הטוסקני היפהפה. המעבר מהמם, אהבנו אותו מאוד והלכנו אותו הלוך וחזור. פינה מאוד לא שגרתית ושונה.
למגיעים ביום שבת מומלץ להגיע ל Radda in chianti שבה מתנהל שוק שעיקרו עבודות יד.
עוד עיירות מומלצות באיזור שלא הספקנו להגיע אליהן (אולי בפעם הבאה).
– Volpaia : כפר קטנטן ומקסים, יש שם כנסיה יפה, מגדל פעמונים ובאר מרכזית. העיירה שופעת חנויות יין מתוצאת מקומית
-Monterriggioni : עיירה היושבת על ראש גבעה ומבוצרת כולה . יש לחנות בתחתית ולטפס במדרגות לעיירה (כניסה רגלית בלבד) .ניתן לטייל במרכז העיר ועל החומות עצמן ויש גם מוזיאון מקומי.
בשעות אחה"צ המאוחרות פנינו מועדות ל SAN GAMGIANO התאורים על העיירה בראש הגיבעה המוקפת ב 14 מגדלים, ועל הגלידה הכי טובה ( באיטליה? העולם? ) גרמו לי לשים את העיירה הזאת ברשימת היעדים כ must.
חשוב לספר 🙂 שהעיירה הוכרזה ע"י אונסקו כאתר מורשת אדריכלית.
אנחנו מגיעים לפנות ערב, שכולם עוזבים, יש הרבה חניה בחניון הצמוד לשער העיר (יש מספר שערים אנחנו הגענו לזה שגוגל הוביל אותנו אליו) וטורים של אוטובוסי תיירים עוזבים את האיזור.
מבחוץ היא מרשימה ומיוחדת, ביחוד מראה המגדלים על החומה שלה ( איך לא צילמתי לא יודעת אבל לא צילמתי).
בתוכה היא עוד עיירת ימי בניים איטלקית. נחמד ורומנטי…אבל כבר השישית ביומיים האחרונים. מרגישים מעט מיצוי, מה גם שהמון מקומות מתחילים להסגר.
אנחנו פונים לחפש את הגלידה הכי טובה בעולם.
החנות נקראת DOLI וקראתי שנימצא אותה ע"פ התור הארוך שמשתרך בכניסה שלה.
אז לא היה שום תור, אבל מצאנו את הגלידריה (הממש פיצית) קנינו גלידה גדולה יותר מתמיד (בכל זאת הגלידה הכי טובה בעולם), ולא היתה שום אכזבה. להיפך המקום עמד בציפיות , הגלידה הכי טובה שאכלתי בטיול הזה ואחת המתמודדות על הגלידה הכי טובה שאכלתי אי פעם.
בסמוך ל DOLI נמצאת גלדריה נוספת שגם שמה נישא למרחקים בשם GELATERIA DELL"OLMO , אבל לא ניסינו.
אחרי הגלידה חיפשנו מקום לארוחת ערב, זה לא היה פשוט רוב המקומות עדיין סגורים ב 19. ואלה שהיו פתוחים היו מלאים (בתאוריה – היו הזמנות אנחנו הגענו שהיה ריק). בסוף מצאנו מקום שלקח את הצ'אנס שנלך לפני שכל המזומנים יגיעו.
אכלנו פסטה מעולה, כמו שמצפים לקבל באיטליה וחזרנו עייפים ומרוצים לחווה שלנו.
