היום הראשון - מונטנגרו אהבה ממבט ראשון (ושמורת ההר לובצ'ן)
יוצאים לדרך
טיסת ישראייר לטיבט יוצאת ב 5:50 בבוקר מטרמינל 1. בעידן הנוכחי לא ברור כמה מוקדם צריך להגיע ומחליטים ללכת על הסטנדרט של 3 שעות לפני ההמראה (ויש לנו גם מזוודה). טרמינל 1 מתוקתק ובזמן קצר מאוד אנחנו בדיוטי פרי . אלה שעות שלא חוקי להיות ערים בהם אפילו ארומה סגורה , אבל למרבה המזל נפתחת מספיק מוקדם כדי שנקנה משהו לאכול לפני שעולים למטוס.
הטיסה ממריאה בול בזמן. קשה להאמין ממש בול בזמן. ( 5:45 המטוס היה באויר )
היא מופעלת ע"י חברת SMART WINGS הצ'כית שיש לי רק דברים טובים להגיד עליה. אומנם צפוף (אבל זה היה ברור) אבל המריאה ונחתה בזמן ל 2 הצדדים, צוות חביב, הכל יעיל ונוח. (ואפילו הכריך שקנינו בטיסה חזור ממש חם וטעים).
הטיסה אורכת שעתיים וחצי שישנו את רובן ,למרות הצפיפות העייפות ניצחה.
אנחנו נוחתים מוקדם מהצפוי, הולכים ברגל מהמטוס לטרמינל הפיצפון ועוצרים מידי פעם בדרך לתת לאיזה מטוס לעבור ( בחיי זה לא בדיחה , אמיתי לגמרי ) ביקורת דרכונים לוקחת כמה דקות והמזוודות מגיעות מהר (שלנו היתה אחרונה כבר קיבלתי חצי התקף לב).
את דוכן ה SIM המקומי שכולם כתבו שישנו בשדה פספסנו וכך נותר הילד ללא חבילת גלישה בכל הטיול (לי ולנופר היתה היתה חבילה שנשארה מטיול קודם שעשינו באותו החודש-כל אחת בנפרד), הוא התעלק על החבילה שלי וזה עבד מצוין. לא הפריע לאף אחד מאיתנו.
אנחנו מחפשים את הדוכן של אלאמו בשדה. אין כזה. במודיעין מסבירים לנו שלא לכל החברות יש דוכנים שנלך למגרש חניה של ונמצא אותם שם….יצאנו. יוצאים שמאלה עוברים את המקום בו נמצאים מקבלי הפנים ושם נמצאים מגרשי החניה.
אחרי חיפוש נרחב מצאנו שלט קטן שעליו כתוב אלאמו. אנשים לא היו שם.
פניתי לאנשים של הרץ שכן היו שם והם הצביעו על בית קפה סמוך…הנה הוא שם.
ושם ישב נציג אלאמו וחיכה לי במיוחד.
כמה דקות של מנהלות ואנחנו יוצאים לדרך ביונדאי לנטרה , שיש עליה 50000 קמ וכמה דפיקות. אבל סה"כ היתה אחלה לגמרי.
הכרות והתאהבות
אני שמה ב GPS כתובת של מסעדה שקראתי עליה המלצות ורציתי לאכול בה ארוחת בוקר ( שמה Verige 65 ולצערנו היא נפתחה רק בצהריים אבל עוד נחזור אליה בטיול הזה) ה GPS מוביל אותי למעבורת (עלות 5 יורו ויוצאת כל כמה דקות – החציה לוקחת כמה דקות).
מזג האויר מקסים, השמיים כחולים והנוף של המפרץ מתגלה פעם ראשונה, בקטנה ,והוא כל כך כל כך יפה.
מאמינים באהבה ממבט ראשון. אני התאהבתי במונטנגרו ממבט ראשון (איך שראיתי את המפרץ) וככה זה עד עכשיו (למרות שאקדים את המאוחר ואגלה שלא הכל היה חלק בטיול הזה).
מגיעים למסעדה היושבת על המיים, גם ממנה הנוף מקסים אבל היא סגורה.
השעה באיזור 10:00 אנחנו עייפים צמאים ורעבים.
מחליטים להמשיl לנסוע לכיוון קוטור ולעצור במקום הראשון שנמצא.
המקום הראשון מגיעים אחרי כמה דקות. לצערי לא זוכרת את השם אבל הוא חביב יושב על המיים, והטוסט והחביתות שמגישים שם בסדר גמור.
לסיום מזמינים פנקייקיים ומקבלים קרפ….ככה זה במונטנגרו לקרפ קוראים פנקייק (יחזור על עצמו )
נוף הים מהמסעדה מקסים ואנחנו מבלים שם בנחת לא מעט זמן. התחלה נהדרת.
אני ממשיכה לנהוג ע"פ התוכנית להיום לכיוון קוטור. על הפרק שייט לגברת שעל הסלעים, ואח"כ טיול בעיר העתיקה של קוטור ועליה על החומות.
המסלול נבחר כרגוע כדי להתאים ליום לאחר לילה ללא שינה (ביחוד לנהגת).
(את התוכניות לשחות ולקחת שייט למערה הכחולה גנזתי כבר כשיצאנו מהשדה. אי אפשר להכחיש את העובדות נעים עד קריר בחוץ ואין לי ספק שהים קפוא – זוכרת את הים השחור מקרואטיה בשיא הקייץ – וגם אז היה קשה להסתגל לטמפרטורה של המיים).
בעודנו נוסעים אני מבינה 2 דברים.
1. זה יום מדהים מבחינת מזג אויר (שמיים כחולים כחולים) שלא בטוח שיחזור (ע"פ התחזית) בהמשך ולא כדאי לבזבז אותו על טיול רגוע.
2. אני מפוצצת באנדרנלין בכלל לא עייפה ומוכנה לנהיגה יותר אתגרית.
בו במקום אני מחליטה להחליף תוכנית, זה יום לעלות על דרך P1 ולנסוע לשמורת הר לובצ'ן. הנוף שם דורש מזג אויר כמו שיש היום.
הילדים שלא מכירים כלום בתוכניות או באיזור זורמים איתי- לאן שאני רוצה.
ה GPS מקבל כתובת חדשה , אני מדחיקה את סיפור הדרך המפחידה בעלת מסלול יחיד על פי תהום ,ומהר מאוד אנחנו מתחילים לטפס לכיוון השמורה
שמורת הר לובצ'ן - No Good Driver
הטיפוס למעלה רצוף VIEW POINT מהממים.
עוד לפני שהכביש נהיה מפחיד הוא נהיה יפה.
קשה לנהוג במקום הזה ולהסתכל על הכביש ולא על הנוף המשכר. ממש משכר.
הנה דוגמית.
מהר מאוד במקביל מאוד לכך שהנוף הולך ונהיה יפה יותר ויותר, הכביש נהיה צר, אפילו מאוד מאוד צר. ומאוד מפותל.
הדרך על שפת תהום יש איזשהי הפרדה (גם אם לא גדר רצופה) וזה סה"כ לא מאוד מפחיד.
עד הרגע שבו …מגיע מישהו ממול. לא קורה הרבה. אבל קורה.
בהתחלה זו היתה מכונית פרטית וממש היה צריך מינימום רוורס והיה בסדר.
אח"כ זה היה כבר מיניבוס והמצב הסתבך.
בסדר אני אסע אחור אבל רגע לאט, לא ממש על סף התהום.
סבלנות מונטנגרים , אמרו שאתם נחמדים וסבלנים.
באיזה שלב ניצב לי מול החלון איש זועף אדום פנים ומכריז בקולי קולות – No Good Driver ( כן הייתי צריכה להענות לו No good English אבל הייתי לחוצה מידי)
צודק אני בכלל לא משהו ברוורס על שפת תהום (ועוד עם הילדים שלי באוטו) אז אתה חושב שאם תצעק עלי זה יקדם את המצב.
איכשהו בסוף למרות שאני No Good Driver הצלחתי לתמרן את האוטו למקום שאיפשר לכולם לעבור….ו 2 דקות אח"כ אוטובוס ממול.
לפני שאתם מתעלפים לפני היו עוד כמה מכוניות ולמצוא פתרון מול האוטובוס היתה בעיה שלהם. אני השקפתי מרחוק עד שהאוטובוס היגיע לאיזה מקום בו נעמד באלכסון בזוית בלתי אפשרית וטור המכוניות ממול (שאני בתוכו) עקף אותו בביטחה.
ההמשך היה פשוט, מכירים את AMBULANCE FOLLOWERS בכביש הזה כדאי להיות FOLLOWER למשאית או לאוטובוס.
ואז כשיש בעיות זה מולו ואתה פשוט ממשיך יחד איתו.
נדבקתי בשמחה למשאית שנסעה לפני, נסעתי באיטיות שלה (מה שהתאים מצוין גם לרמת החששות שלי וגם לרצון להעיף מבט בנופים המטרפים ).
וככה הגענו לראש ההר.
לנופי הים מצטרפים עם הזמן נופים הרריים משגעים, ביחוד בשילובים בין הים להרים.
הנוף בכביש הזה באמת לא מהעולם הזה
למעלה הנוף משתנה, ומכל עבר ב 360 מעלות ניראות שרשראות הרים. הריאות מדהימה והנוף מעולם אחר.
בראש ההר נמצא המוזולאום (1749 מ מעל פני הים). במקום קבור מנהיג מונטנגרי בשם פטר השני. בכניסה פסלים מרשימים של אם ובת ששומרות על המקום ו 461 מדרגות לטיפוס לראש המצבה.
בסוף הטיפוס (שלא קשה במיוחד) מגיעים לנקודת נוף פנורמית מהממת ממנה רואים את מפרץ קוטור כולו ושרשראות הרים מכל עבר.
אני חושבת שההמלצה החמה שלי ברורה. ( וסליחה על השימוש האין סופי במילים מהמם ומדהים אבל זה באמת היה ככה)
מוסיפה עוד קצת תמונות ההמוזיליאום ומנקודת התצפית העליונה.
בירידה אנחנו נזכרים שאנחנו רעבים ועוצרים במסעדה על אם הדרך.
מקום נחמד עם נוף משגע וספגטי בולונז מצויין
הוא נמצא מימין מיד אחרי הירידה מההר ופניה שמאלה לכביש P1
התמונות ימחישו יותר טוב מכל תיאור כמה היה כיף לאכול שם
הדרך חזרה באותו המסלול יפה לא פחות ( תוהים אם נמאס? ממש ממש לא).
הפעם אני לא נתקלת בהתקלויות מפחידות.
באחד מהפעמים נפגשים לפני אוטובוס ומשאית והארוע לוקח זמן אבל אנחנו משקיפים עליו מרחוק מאיזור טיפה רחב של הכביש מרגישים בטוחים ונינוחים.
בהגיענו למטה נוחתת עלינו העייפות (בכל זאת החמצנו לילה שלם) שמים את ה GPS למלון הדי יקר שהזמנתי ללילה ( ההזמנה נעשתה דקות לפני ההמראה כזכור אין בטיול הזה התחייבויות מראש) , עם חוף פרטי חדר נאה ושפע פינוקים.
שם המלון Hotel Casa del Mare – Amfora , הזמנו אותו דרך בוקינג ב 150 יורו ללילה. (כולל ארוחת בוקר). זה מחיר מאוד גבוה למונטנגרו.
המקום כלל חניה חינם ונמצא בפרבר צמוד לים , קרוב מאוד לעיר קוטור.
מכירים את זה שמגיעים למלון ופתאום מתרוקנים מכל האנרגיה.
כבר אין לנו כוח לזוז , ואין לנו כוח לכלום. את הערב מבלים בחדר (הבאמת נהדר) עם גיחה לסופר קרוב לקנות מעט צ'ופרים.
אחת מרשתות הסופרים המקומיות נקראת AROMA (אבל הפוך לא היה שם למרבה הצער) ומה שמאפיין את הסופרים במונטנגרו זה מחירים ממש מגוחכים.קנינו וקנינו וקנינו ועלה 10 יורו.
לסיום היום המופלא שעבר עלינו מצרפת תמונות מהמלון, החוף הפרטי שלו ו"חדר האוכל" על המיים
