הרוקיס הקנדים חלק ב ואולנדו גם..
החלק השלישי של הבלוג - המשך הטיול בפארק יהו, פארק באנף ואורלנדו
אז קודם כל לסיפור הרקע.
הקנדים מגינים על שמורת אוהרה מפני מבקרים, ומאפשרים זרם דליל מאוד של מבקרים במקום.
בקייץ יוצאים כל יום 2 אוטובוסים לשמורה ( אחד ב 8:30 ואחד ב 10:30 ) בכל אוטובוס 44 מקומות (ספרתי)
מעבר לזה מי שרוצה ללכת ברגל ( 11 קמ בעליה במסלול משמים ביער ) יכול ..ויש לא מעט שעושים זאת. (הם גם נישארים ללון באוהל בשמורה – זה מותר)
האופציה השלישית היא להזמין מקום במלון הבקתות ליד האגם (יש שם מספר בודד בקתות) בעלות צנועה של כ 700 דולר ללילה לזוג.
עד השנה היה צריך להזמין מקומות לאוטבוס בדיוק 3 חודשים מראש לתאריך אותו רצית.
השנה השיטה השתנתה והזמנות לכל הקייץ נפתחו באותו יום ובאותה השעה.
הזמנה אחת של עד 6 אנשים. אנחנו היינו שבעה.
ישבתי בשעה האמורה שהיתה 2:00 בצהריים שעון ישראל ביום הרלוונטי.
יצרתי 2 הזמנות ב-2 מחשבים סמוכים הסתכלתי בשעון והייתי עם האצבע על 2 העכברים.
ברגע שהשעון עבר ל 14:00 לחצתי בו זמנית ב 2 המחשבים.
לשמחתי נעניתי בחיוב וקיבלתי את המקומות הרצויים.
אח"כ התברר שזה לא היה טריביאלי, ונילי לא הצליחה (חודש יולי היה עמוס יותר מאוגוסט)
והכי מוזר שהאוטובוס שאנחנו עלינו בו לשמורה לא היה מלא. 10 מקומות ריקים היו בו — לא פחות.
ההולכים ברגל מסמנים לאוטובוס ומבקשים שיעלו אותם. יש מקומות והוא לא עוצר.
כל כך אופייני לקנדים ,ריבוע הוא דבר מעוגל לעומתם.
העובדה שהשמורה כמעט ריקה מאנשים מגדילה מאוד את הקסם של המקום. בניגוד לאגמים הממוסחרים שם הכל טבעי להפליא. מעט מאוד התערבות אדם שקט ושלווה מוחלטים. קסם אין סופי.
האגם מהמם כצפוי, טורקיזי אפילו יותר מאחרים.
אבל העיקר הם המסלולים שלוקחים למעלה להרים.
אנחנו בחרנו מסלול של 7 קמ לאגם אופדין ( או משהו דומה ) , טרק של ממש שרובו טיפוס תלול על צלע ההר.
אבל הנוף…אוייי הנוף.
זה היה כל כך יפה שכל הקושי לא הורגש בכלל.
המקום הכי יפה שהייתי בו בחיים, בלי ספק בכלל.
בידעבד הייתי מנסה להשיג כרטיסים ליומיים בשמורה ועושה 2 טיולים בה ולא רק אחד.
ואני אתחיל באגם מלמטה….התמונות בדרך
ותמורת 600 דולר ללילה תוכלו לקבל את הביקתה הזאת בלב הגן עדן+ כרטיס לאוטובוס נפרד לאורחי המלון. ( היום ב 2026 שהעברתי את הבלוג מלמטייל לבלוג שלי זה נראה כל כך זול…)
בשמורת אוהרה אין מסעדות או שום דבר דומה.
הדבר היחידי שיש הינו קיוסק פיצי ליד החניית האוטובוס. אפשר לקנות בו שתיה קרה ושוקולדים.
אפשר גם לקחת ( בהשאלה ) ללא תשלום מקלות הליכה.
ובעיקר אפשר להתייעץ לאן לטייל.
נכנסנו , הסברנו מה ההרכב , ומה היכולות.
המליצו לנו על 3 מסלולים.
אני התעקשתי על זה שחברים היו בו שבוע קודם. אגם אופדין.
והיה שווה.
המסלול מתחיל בטיפוס מתון ביער קסום עם המון פלגי מיים ופטריות יפהפיות בכמויות.
בהמשך מגיעים לאגם מארי שמלמטה ניראה יפה מאוד.
מתחילים לטפס על צלע ההר , הטיפוס קשה מאוד , הדרך תלולה והשביל צר …אבל כל פעם שאני מסתכלת אחורה אני שוכחת הכל כי הנוף נהיה יפה יותר ויותר. כבר רואים את אגם אוהרה מציץ מימין ( הטורקיזי )
בסוף העליה הזאת הנוף כבר עוצר נשימה. אומנם נשימה לא נישארה אחרי הטיפוס הכל כך קשה. אבל היה שווה כל רגע
כשהעליה השטנית על צלע ההר מסתיימת מגיעים למשטח ( פלטו ) אופדין.
הדרך ( עתה ) מישורית, הנוף התחלף והנשימה שוב נעתקת.
הולכים עוד קצת לשימחתי פלטו אומר מישור ואפשר לנוח קצת מהטיפוס, ושוב נתקלים באגם נחמד ( לא עדיין לא אופדין )
אחריו שוב מתחיל טיפוס ( פחות ארוך מקודמו אבל לא קצר בכלל ) ושוב ככל שעולים האגם יפה יותר, ופתאום רואים שיש עוד אגמים מאחריו. אין מילים כמה שיפה פה. והעובדה שאנחנו לבד מעצימה החוויה. טבע עוצמתי , מרחבים אין סופיים. וואו
בסוף הגענו לאגם אופדין שהוא טורקיזי ויושב תחת לקרחון. מראה מרהיב ( ועדיין זה לא המראה הכי יפה במסלול הזה)
עוד תמונה מהדרך שאני מאוד אוהבת
וחבורת הטיילים האמיצה ( הצלחנו למצוא מישהו שצילם את כולנו יחד ). 3 אמהות ו 4 ילדים.
הירידה כתמיד קלה ומהירה הרבה. יש מסלול מעגלי שמאפשר לחזור דרך היער ולא מאלץ לחזור דרך צלע ההר. אומנם הנוף סתמי אבל הדרך מהירה הרבה יותר.
לסיום יום אוהרה עוד 2 תמונות מרהיבות של האגם שצילמתי אחרי שירדנו למטה
בדרך חזרה יש הרבה יותר אוטובוסים בהרבה יותר שעות. לא חיכינו הרבה זמן לאוטובוס הקרוב. ירדנו למטה ונסענו לקנמור ( פחות משעה נסיעה ) למוטל אקראי . אנחנו גמורים מיום מתיש ואחד היפים בחיי.
את היום האחרון ( והמעונן ) בילינו בתחילתו בעיירה באנף.
עיירה תוססת מלאה מסעדות וחנויות מזכרות חביבות.
אכלנו ארוחת בוקר עשירה ומפנקת ושוטטנו בין החנויות. הילדים היו מבסוטים להצטלם עם דמויות דובים שקידמו את פנינו בכל החנוות
אחרי כשלוש שעות בעיירה אני מיציתי. החברות שלי פחות. הן כנראה מיצו את הטבע.
אנחנו מתפצלות. הן נשארות בבאנף ואני והילדים נוסעים לקניון ג'ונסון.
הקניון חמוד וכחול סלול ונוח וקל להליכה.
יפה ללא ספק. אבל לא מתקרב לחוויה של הימים הקודמים
בקניון ג'ונסון ישנם 3 מפלים.
כבר לפני הראשון אני מרגישה שאין לי כוח וקשה לי ללכת. זו אומנם עליה אבל לא רצינית ואני לא מבינה מה קורה לי.
כשהגענו למפל הראשון כבר הרגשתי שאני לא יכולה להמשיך.
החלטתי לחזור למלון. שם גיליתי שיש לי חום. מסביר את הבעיה.
את שאריות אחה"צ בילינו במלון. החברות שלי חזרו מבאנף והילדים הצטרפו אליהם ואני נימנמתי והעברתי את המחלה.
היום הוא יום הפרידה. חברותי חוזרות הערב הביתה אחת לארץ השניה לוונקובר.
אני והילדים ממשיכים בשבת בבוקר בטיסה ישירה (שעלתה 200 דולר יותר לשלושתינו יחסית ללא ישירות ) לאורלנדו.
אנחנו קמים ליום חורף אמיתי. קפוא בחוץ. ואין שמץ של רמז שבאנף וקנמור מוקפות בהרים. הם כולם נעלמו מתחת לעננים.
יום איזי כי הטיסות בערב.
מבלים את הבוקר בסטרבקס ובחנות ספורט שווה וזולה ( נעלי כדורגל לילד של נייק ב 60 שח )
משם נוסעים לקלגרי.
בדרך מתחיל לרדת שלג. ממש שלג אמיתי. כל האויר מלא פתיתים. וההתלהבות ברכב מרקיעה שחקים
אין הרבה מה לספר על קלגרי…ראינו רק MALL ליד הש"ת וישנו במלון שווה בסמוך.
למחרת בבוקר שוב שמיים כחולים. טיסה ישירה ונוחה בת 4 שעות של חברת WEST JET ואנחנו מגיעים מהשלג בקלגרי עם המעילים ביד…למרחץ הזיעה של אורלנדו באוגוסט.
אני מעיזה להגיד בקול רם.
לא היה שווה (לנו) להגיע לאורלנדו.
זה לא שהילדים לא נהנו כמובן – הם נהנו.
אבל רמת ההנאה שלהם לא היתה כל כך מדהימה ( יחסית נאמר ללונה פרקים בארץ הקודש ) שהצדיקה את העלות המאוד גבוהה של אורלנדו ואת החוסר הנאה שלי. ( ברוב הזמן )
כולנו הסכמנו בסיכום שאולי היה כדאי במקום לטוס בסיום לניו יורק.
אז מה היה לנו באורלנדו :
הגענו בשבת אחה"צ לאורלנדו , טסנו חזרה שבת לאחר מכן בשעות הערב ממיאמי.
שכרנו בית בכפר נופש בשם LAKE BERKLEY RESORT.
תמורת 100 דולר ללילה קיבלנו בית של 2 קומות , 2 חדרי שינה ענקיים מטבח ענק סלון ענק פינת אוכל. חצר יפהפיה. מכונת כביסה ומייבש בבית. כמעט כמו הבית שלנו בתל מונד.
הבית ממוקם באיזור מוגן ומוקף גדר עם שומרים.
בריכה מקסימה דקה הליכה.
והכל דרך בוקינג עם יכולת ביטול עד יום לפני.
שווה ביותר.
רכב לשבוע שכרתי בזיל הזול ( הכל זול באורלנדו חוץ מהפארקים ) 200 דולר לשבוע תמורת רכב משפחתי רגיל.
ומה עשינו :
4 פארקים.
דיסני הקלאסי – מגיק קינגדום : שווה הילדים מאוד נהנו במיוחד הקטן
אפקוט : נפילה נוראית. משעמם מיושן לא יאומן ששילמתי 300 דולר על יום כזה
2 הפארקים של יוניברסל – מעולים. הקטן העדיף את אי ההרפתקאות הגדולה את יוניברסל סטודיו אבל שניהם נהנו.
התורים – הגענו בסוף אוגוסט. בשבוע האחרון יש ירידה בעומס כי הלימודים בפלורידה כבר מתקיימים.
היו תורים לא נוראים בד"כ.
באי ההרפתקאות קניתי לילדים כרטיס EXPRESS והם ניצלו אותו היטב.
אפילו בסימולטור המפורסם של הארי פוטר לא חיכינו יותר מחצי שעה ( וזה תור שכיף להיות בו בתוך הטירה )
ב 2:00 בצהרים הם מיצו את הפארק לתדהמתי אחרי ששילמתי הון לכרטיסים. הסתובבתי קצת חיפשתי לשמוע מישהו דובר עברית ונתתי לו במתנה את כרטיסי ה EXPRESS. מקווה שהם זוכרים אותי לטובה .
מעבר לזה עשינו קניות שוות, ביקרנו בחנויות שוות ( M&M ) אכלנו במסעדות טובות, קנינו המון לגו, נפגשנו עם חברים
היה נחמד.
היתה לנו כוונה להגיע גם לפארק מיים אחד. אבל ניגמר הכוח. העדפנו במקום לקום מאוחר וללכת לקניות.
ביום האחרון טיסה של AA ללונדון . כמעט 9 שעות טיסת לילה. ישנו כל הטיסה . בחייי הטיסה הכי טובה בחיים שלי אף פעם לא זוכרת שישנתי כל כך טוב.
כמה שעות בלונדון וטיסה הביתה.|
לסיום קצת תמונות מאורלנדו. תחילה מהמלון ואח"כ מהפארקים.
