היום השלושה עשר : הדרך האטלנטית ומסלול Litlefjellet
מתעוררות לעוד יום של שמיים כחולים כחולים. אפשר להתרגל לזה.
אני מתלבטת אם לשמוח על מזג האויר שמאיר לנו פנים או להתבאס שלא היה לנו מזג אויר כזה כל הטיול.
כבר כמה זמן אני מתלבטת אם לנסוע לדרך האטלנטית. ציטוט מויקיפדיה : "זוהי דרך מפותלת, שעיקוליה חודרים אל האוקיינוס האטלנטי. והיא מקשרת בין איים קטנים, שוניות וצוקי סלע, בין היתר באמצעות כבישים מוגבהים ושמונה גשרים, שהגשר הגדול Storseisundet הוא הבולט שבהם." ובהמשך טוענים שם שהיא נחשבת לאחת מדרכי הנוף היפות בעולם.
מצד שני היא עוד שעתיים נסיעה צפונה ( בדיעבד מתברר שחלקם במעבורת ולא בנהיגה ).
בסוף החלטתי לתת למזג האויר לנצח. ברור שנוף ימי דורש שמיים כחולים, שמיים אפורים וים אפור זה לא משהו ששווה לטרוח להגיע אליו.
אבל כאמור השמיים כחולים והחחלטה נופלת.
אחרי ארוחת בוקר אנחנו מקפלות את הציוד לרכב ומתחילות בנהיגה.
בדרך איתרתי (אחרי התייעצות נרחבת עם ידידי CHATGPT) נקודת תצפית שניקראת Varden viewpoint, Molde
מקום חביב עם נוף לים ולאיים ולהרים. בהחלט שווה עצירה.
התמונות יצאו לא משהו כי השמש היתה מול העיניים, הנה דוגמית
משם אנחנו ממשיכות לתחילת הדרך האטלנטית עצמה, שמשתרעת בין Vevang ל Kårvåg.
פשוט לשים את ב GOOGLE MAPS את העיירה הקרובה מבין השתיים.
אנחנו מגיעות אחרי נסיעה לא ארוכה ועולות על הכביש.
השמיים כחולים כחולים, גם הים כחול כחול. הרים ואיים סביב גשרים , נקודות תצפית ושבילים. והרבה מסלולוני הליכה מסביב.
מקסים מקסים מקסים
מהר מאוד מגיעים לגשר המפורסם. Storseisundet Bridge. ( אין צורך לשים את שמו ב GPS אין פניות בדרך פשוט תסעו ישר ותגיעו אליו)
הוא באמת מיוחד ומרהיב על רקע הנוף.
אני חושבת שצילמתי אותו מליון פעם ולא נמאס.
אחרי הגשר ישנה מסעדה וכולם כולל אנחנו קונים גלידה ויושבים ללקק בחוץ מול הנוף, ברור שיש גם חנות מזכרות עם חניה גדולה, ומסלול הליכה קצר ( אך יותר ארוך מהאחרים ) עם הרבה נופים יפים לים ולגשר ולסביבה כולה.
כולם הולכים אותו, הוא קצר ונעים וכיפי. ורואים ממנו עוד הרבה זויות של הגשר.
ממשיכים לנסוע בנוף הנהדר אבל מהר מאוד מגיעים לסוף.
בכל מקום כתוב שאורך הכביש הוא 8 ק"מ. לנו זה הרגיש הרבה פחות…יותר כמו 2-3 ק"מ אבל לא בדקתי.
חזרנו אחורה ונסענו את כל הדרך מהכיוון ההפוך. זה תמיד ניראה קצת אחרת.
לסיכום – דרך מקסימה בהחלט. האם זו אחת מדרכי הנוף המקסימות בעולם? הפרזה מטורפת לא קרוב אפילו.
האם כדאי לנסוע לשם? כן בתנאי שיש שמיים כחולים.
השעה רק צהריים. מזג האויר מקסים והרגל שלי הרבה פחות כואבת היום.
תכנון היום עוד לא סגור וגם לא מקום הלינה.
הגמישות הזאת זה דבר נפלא. ממש התאהבתי בקונספט.
אנחנו מחליטות בדרך חזרה (אנחנו בסוף הטיול ובגדול מתחילות לחזור לאוסלו) לשוב ל Åndalsnes ולעשות את מסלול Litlefjellet.
המסלול לכאורה לא קשה תוספת גובה של 100 מטר בלבד על פני 1.6 ק"מ (הלוך חזור )
אחרי מקדונלדס לארוחת צהריים ( כבר הרבה זמן חיפשנו 🙂 ) אנחנו נוסעות למסלול ע"פ גוגל מפס.
הדרך משגעת ביופיה ( כמו כל מקום בארץ הזאת שקיבלה מנות של יופי אין סופיות ).
ושוב אני עוצרת כדי לצלם, כי פשוט אי אפשר שלא.
מגיעות למסלול, החניה ליד אגם כחלחל והרים סביב לו.
מעט מאוד אנשים באיזור, אבל אנחנו לא לבד.
פחות מק"מ עם תוספת גובה של 100 מטר זה אומר תלול תלול תלול.
ואכן המסלול תלול מאוד.
לא פעם אני צריכה להאחז בשרשראות שקשורות לסלעים כדי לגרור את עצמי למעלה. זו לא הליכה זה ממש טיפוס.
הרגל מסמלת לי שלא… הכאב לא באמת עבר ולא פשוט לי בכלל לטפס יחד עם ג'גלינג לא להשען על הרגל בתנוחות שמגבירות את הכאב.
אבל איכשהו אני לא נכנעת עם הרבה עצירות. מגיעה לפיסגה. נופר שקיפצה בקלילות על הסלעים מחכה לי שם בסבלנות.
די מקסים שם האגם מצד אחד העמק מהצד השני והכל פראי ושליו ויש שם רק זוג אחד חוץ מאיתנו.
הירידה התלולה גם מאוד קשה, לא פחות מהעליה ( בעיקר בגלל הרגל הכואבת ) אבל אני שורדת.
בהחלט שווה.
ועכשיו תור התמונות
עכשיו כבר ערב , עדיין יש אור. מחר אנחנו אמורות להגיע לאוסלו ומחליטות לקצר טווחים עד שירד החושך.
שאלתי את CHATGPT היכן ללון בהתחשב בשעות ובאי רצוני לנהוג בלילה . הוא היציע את העיירה דומבס שהיתה במרחק שעה וחצי מאיתנו על המסלול לאוסלו.
BOOKING היציע את המלון Trolltun Hotel & Hytter שהיה בסדר (שום דבר מיוחד לשום כיוון )
וכך נגמר לו היום האחרון בטבע הקסום של נורווגיה
