היום השלישי

קמים ליום קר אחרי יומיים של מזג אויר נעים ונהדר. השמיים אפורים אבל גשם לא צפוי וזה הכי חשוב.
בכלל שיחקנו אותה באמצע מרץ עם מזג אויר נעים וסה"כ 1-2 שעות של גשם.
הבוקר אנחנו נוסעים לרובע המונמארט במקום הכי גבוה בפריז.
אנחנו מדלגים על ארוחת הבוקר במרכול הסמוך, ושומרים אותה ליעד .
הנסיעה במטרו חצי שעה (בכלל ככלל ברזל לאן שלא נסענו , ולא משנה מה אורך הנסיעה תמיד הזמן שנתן GOOGLE במטרו היה באיזור פלוס מינוס חצי שעה….פלא שכזה).
אנחנו מגיעים למרגלות כנסיית הלב הקדוש היפהפיה ומליון מדרגות בעליה אליה אבל קודם חייבים לטפל בנושא ארוחת הבוקר.
היעד שלנו הוא פטיסרי בשם GILLES MARCHAL שידוע בעוגיות המדלן המפורסמות שלו אבל אני דווקא קראתי פוסט משתפך על קוראסון השקדים שלהם ולשם כך התייצבנו שם על הבוקר.
הפטיסרי הנ"ל די רחוק מהכנסיה והלכנו באיזור 20-25 דקות ברחובות שוממים שהילדים תוהים מה כבר יש שם, ואני תוהה גם כן.
בסופו של דבר הגענו לחנות קטנטנה, היו להם בדיוק 3 קוראסוני שקדים אחרונים שנקנו מייד עם עוד ערמת עוגיות מדלן (בטעם וניל שוקולד ופיסטוק).
שוב חוזרת הבעיה שאין איפה לשבת, ישבנו בספסל סמוך.
אבל תשמעו הקוראסון שקדים הזה הוא גן עדן בהתגלמותו, לא זוכרת מתי אכלתי (אם בכלל) כזה טעים. התענגנו ברמות שקשה לתאר.
אז היה שווה.
(המדלן ששאכלנו במהלך היום היו חביבות ביותר אבל לא דבר ששווה לרדוף אחריו במיוחד).
ברור שאחרי הקוראסון הזה חייבים קפה, נכנסנו לבית קפה סמוך והשלמנו את ארוחת הבוקר המושלמת עם לאטה לא רע.

על בטן מלאה אנחנו חוזרים לאיזור הכנסיה. היא יפהפיה מתחתית המדרגות וגם שמטפסים למעלה.
מלמעלה ניראה נוף נהדר של העיר ובזוויות מסוימות רואים את האייפל במלוא הדרו.
300 מדרגות עד אליה (ספרתי), יש פוניקלור למתקשים אבל אנחנו רצינו להוריד אתה הקוראסון. הילדים דילגו בקלילות אני קצת פחות בקלילות, אבל לא היה קשה במיוחד.
למרות שאיננו חובבי כנסיות נכנסנו פנימה, ואכן לא חיבבנו במיוחד.
לעומת זאת השיטוט באיזור הכנסיה היה נעים במיוחד, רובע הציירים שמציירים פורטרטים (ניסנו פעם בברצלונה ויצא לא דומה בכלל…מאז לא מנסים יותר) , חנויות מזכרות שוות במיוחד ונוף נהדר. אין ספק שבמקום יש אווירה שווה.
בפעם הבאה שאהיה בפאריס אשמח לעשות שם סיור מודרך, ניראה לי שיש למקום הרבה מה להציע.

 

בצהריים צפוי לנו הארוע של היום ואחד הארועים של הטיול. ארוחת צהריים במסעדת 2 כוכבי מישלן.
אני ותומר מאוהבים בז'אנר ומשתדלים להגיע לכאלה מתי שרק אפשר. פריז היא ללא ספק פיסגה של ממש בנושא.
שבועות ארוכים קודם חפרתי במדריך מישלן , מדריכים אחרים , ואתרי מסעדות.
בסופו של דבר הלינק הנ"ל https://www.paristhroughthelens.com/%D7%9E%D7%A1%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%99%D7%A9%D7%9C%D7%9F-%D7%A9%D7%A0%D7%99-%D7%9B%D7%95%D7%9B%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%96-%D7%A9%D7%97%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%9C%D7%94/ 
הכיל רשימה מתומצתת ומועילה מאוד שדרכה היה קל יחסית לחפש.
הקריטריונים שלי היו 3 :
– מסעדה שמגישה ארוחות צהריים (כדי שנופר שלא מתחברת לארוע תוכל לשוטט לבד ולא תכלא במלון לבד בשעות לילה).
– מחיר שפוי (400-600 יורו לאדם זה מחיר לא שפוי)
– וכמובן תפריט וסגנון מסעדה שיתאימו לנו (למרות שאני חושבת שלא היתה לנו בעיה עם אף אחת מהמסעדות ברשימה).
לאחר חפירה אין סופית נבחרה המסעדה David Toutain   שענתה על כל הקריטריונים .

אנחנו חוזרים מהרובע מונמארט, מורידים את נופר ברחוב קניות עמוס ברשתות וחנויות אופנה (מצוידת בכרטיס אשראי ותקציב נדיב) ומגיעים למסעדה.
המסעדה מקסימה, בדיוק בדיוק כמו שאני אוהבת. מעוצבת בצורה אלגמטית ומאופקת, לא גרנדיוזי מידי לא מפואר מידי, מקסים ונוח.
האקוסטיקה מושלמת, יש המון אנשים (יחסית) והמקום שקט.
הצוות נעים אדיב ולא מעיק. (לא מובן מאליו בכלל במסעדות מסוג זה)
והאוכל וואו האוכל…אין סוף מנות קטנות מגיעות לשולחן שלנו, האחת טובה מהשניה. חלק גדול מהן מוציאות אנחות עונג של ממש מאיתנו והאחרות סתם מאוד מאוד טעימות.
בחלק מהמקרים אנחנו מבינים מה אנחנו אוכלים (כמו בביריוש הכי טעים שאכלתי בחיי) ובחלק מדובר במיסתורין של ממש (הכי כיף)
הקינוחים מהממים.
הארוחה שבחרנו היא בת 6 מנות, בפועל קיבלנו הרבה הרבה יותר, עלותה 150 יורו לכל אחד. יחסית מחיר סביר.
הארוחה הזאת היתה התגלמות השלמות.
מציפה בתמונות לחובבי הז'אנר.
הלינק להמסעדה https://www.davidtoutain.com/

אנחנו עוזבים את המסעדה שבעים (לא מפוצצים) ומאושרים ונוסעים לאסוף את הילדה+ השקיות.

היגיע שעת התרבות של היום, אני רוצה לראות את החבצלות של מונה במוזיאון האורנז'רי שהביוקר בו אוחד עם ביקור בגני טוולרי.
הגנים יפים, מאוד משעשע ומוזר לראות איך הצרפתים מעצבים את העצים בצורות הנדסיות. וגם פה נרקיסים לרוב בכל פינה
למרבה הצער קפוא בחוץ וישיבה בפארק לא כל כך מעשית.

המוזיאון מעט מאכזב. קצת לא נעים להודות אני מסתכלת על החבצלות של מונה, כמה תמונות מרוחות לאורך כל הקיר. ולא מצליחה להתרגש.
הילדים שפחות שמעו עליו לא מבינים למה באנו…
ביקרנו גם בקומה השניה שמשופעת בציורים של אומנים נוספים, חלק מהתמונות יפות. הרוב פחות.
אבל מה אני מבינה, אומנות היא ללא ספק לא התחום החזק שלי.

את הביקור אנחנו מסיימים בשעות אחה"צ המאוחרות. כולם עייפים וחלק (לא אני) רעבים. אני מציעה לילדים לנסוע ל Brecy Village מדרחוב קניות מודרני בעיצוב מיוחד שנבנה לאורך פסי רכבת שכבר לא פעילה (מזכיר את מתחם התחנה בירושלים) ברשימות שלי כתוב שיש שם מסעדות נחמדות וחנויות מעניינות.
לילדים זה ממש לא ניראה כמו אטרקציה מדהימה אבל באין לאלטרנטיבה אחרת כרגע, מסכימים.
מבחינת מרחק אוירי המקום רחוק…מבחינת זמן נסיעה במטרו. ברור חצי שעה אלא מה. לכל מקום מגיעים תוך חצי שעה זו אקסיומה כזאת.

מגיעים לאיזור, הפתעה רבתי. הוא באמת מהמם ביופיו בניה מיוחדת מאבן, קשתות מיוחדות.
עמוס בחנויות מסוגים שונים, חלקן מאוד מיוחדות. חנות עוגיות וממתקים שלא ראינו דומה, חנות תה עם מאות סוגי תה וכמה חנויות של כל מיני מתנות שאי אפשר לצאת מהם בלי לקנות משהו (קניתי מנורה מדליקה לסלון, הילד קנה פנס מיוחד לאופניים ועוד). סיימנו בהמבורגרים לילדים.
הביקור הוכתר כהצלחה מסחררת. ממליצה בחום.
משם יש רק אופציה אחת הביתה למיטה. הרגליים כבר בקושי נושאות אותנו.

כתיבת תגובה