תופעה מאוד תמוהה באיזור זגוריה היא שיש תיירים מישראל בלבד. בעלי המסעדות והמלונות דוברים עברית (לפחות כמה מילים), יש בהרבה מקומות תפריטים בעברית, ובכלל שאתה פוגש תייר ומדבר איתו לא שואלים האם אתה ישראלי אלא מאיפה אתה בישראל.

לא ברורה התופעה הזאת. ראיתי מקומות מלאים בישראלים בעולם (מי אמר היער השחור ולא קיבל) אבל בכזאת תופעה עוד נתקלתי.
כל התיירים הישראלים בהם נתקלנו היו אנשים נעימים , והיה נחמד לטייל לצידם.

אנחנו מסיימים את המסלול אחרי כ 3 שעות (כרגיל החזור קל יותר). וממשיכים בכביש המפותל לכפר פאפיגו. המסלול מפותל אבל לא קשה מידי והנוף דרמטי ויפהפה. לשם שינוי הפעם אני לא עם הילדים ולא נוהגת ואפשר לשזוף את העניים בכל היופי הזה.
מדלגים באלגנטיות על החניון בכניסה לפאפיגו כדי להגיע למלון ולפרוק את המזוודות. יש לנו כוונות כנות לחזור לחנות בכניסה אבל מתברר שלא חייבים. אפשר לחנות בכפר ולא חסר מקום.
המלון שלנו נקרא  Avragonio  והוא זכה לציונים גבוהים מאוד בבוקינג.
הוא מלא פנות חמד כמעט אותנטי וקסום מידי (יש דברים כאלה), לא יכולה להסביר למה קצת פחות אהבתי.
החסרון הבוטה היחיד היא מדרגה גבוהה במעבר מהשרותים/מקלחת לחדר שכמעט גרמה לשנינו (כל אחד בתורו) לשבור את הראש.
הבעלים נותן לנו המלצות על 2 מסעדות ואחרי התארגנות אנחנו יוצאים רגלים בסמטאות בכפר המיוחדות והיפות לחפש את המסעדות.
הכפר בנוי מבתי אבן ורחובות מרוצפים באבן. מה שהופך אותו לדי יחודי.