ההגעה הפגישה וטיול באיזור הבירה סן חוזה
מישראל לקוסטה ריקה ב 29 שעות
החלק הקליל של ההגעה לקוסטה ריקה היתה טיסת אלעל לניו יורק. בשדה לא היו תורים , הטיסה יצאה בזמן.
למושב לידי היגיע אדם חרדי , חשבתי שהנה מתחילה הסאגה שקראתי עליה מספר פעמים של דרישה לעבור מקום וכבר החלטתי עם עצמי שאני זזה רק למחלקת פרימיום ( ומעלה ) ממושבי בתיירים+. אבל פנטזיות לחוד ומציאות לחוד. לחרדי השכן שלי לא היתה שום בעיה לשבת ליד אשה. הוא גם ניהל איתי כמה "מלחמות מרפקים" על הידית בנינו עד שהגענו להסכמות ובמהלך טיסה ניהלנו מספר שיחות.
המושג EXTRA SAPCE Kתיירים+ ב 787 של אלעל די מוגזם כי ממש לא מרווח שם. אבל טוב מהצפיפות הרגילה. והמחיר של 100 דולר בהחלט שווה את השיפור. לקחתי כדור שינה כהרגלי בטיסות ארוכות וה 11 שעות עברו כמעט כולן בחלום.
טיסת ההמשך של יונייטד אמורה היתה לצאת ב 15:30 אחה"צ. זו היתה טיסה נפרדת ולא על אותו הכרטיס. בניוארק אחרי פחות מ 10 דקות בהגירה אספתי את המזוודה ומסרתי אותה בדוכני יונייטד. נשארתי עם הטרולי ותיק הגב. מתברר שבניוארק אין שמירת חפצים בשדה ובזב ויתרתי על הרעיון לצאת מהשדה מספר שעות ל MALL ג'רסי גרדן. ( האמת גם לא מאוד התחשק לי ).
מצאתי את השער קניתי קפה ומשהו לאכול. ומצאתי פינה עם חשמל ו WIFI והתחלצי להעביר את הזמן.
עמדתי בהעברה בכבוד הגעתי לשער ואז קצת אחרי 14 קיבלתי SMS מיונייטד שהטיסה מתאחרת בשעתיים ותצא ב 17:30.
זה באמת יאוש. ויש לי נסיון עם טיסות פנים בארה"ב …כשמתחילות דחיות השעה שניתנת היא ממש לא סופית וצופיות עוד ועוד ועוד… וכן היו עוד ועוד ועוד כל פעם הודיעו על עוד קצת….המטוב המריא ב 19:00…ואני כבר טיספתי על הקירות.
בקשר האישי עם רותם מעודד הישראלי מחברת הרכבים בקוסטה ריקה איפשר לי קשר ישיר וקל להודעה על האיחור בטיסה. מאוד נוח יחסית לפניה לחברות הבין לאומיות הענקיות.
בכניסה למטוס קיבלתי SMS מיונייטד…חיכית הרבה זמן אז הנה וואצ'ר לארוחת בשדה התעופה ניוארק . ( תקף לאותו היום אם חשבתם שאוכל להשתמש בדרך חזרה )…באמת תודה יונייטד מי שחושב שהעיתוי מקרי שיגיד אני.
גם הטיסה התארכה. היתה סערה והמטוס שינה מסלול כדי לעקוף אותה. גם עם המעקף הוא קפץ בלי סוף ….היה לא קל בכלל אבל בסופו של דבר ב 22:30 נחתיי בקוסטה ריקה.
שאני יוצאת אחרי המכס עוד לפני שהספקתי לראות קופצת עלי בחיבוק עז ילדה שהכרתי פעם לפני כמה חודשים….היה שווה את כל המסע רק בשביל זה :-).
אחרי שמחת הפגישה איתרנו את נתיג חברת ההשכרה שחיכה לנו עם שלט והסיע אותנו ( 5 דקות ( למשרדי החברה שם קיבלנו את ה ISUZU הענק. בלי טריקים ובלי שטיקים בלי נסיונות לדחוף ביטוחים נוספים….ובזריזות רבה קיבלנו את הרכב.
המלון שהזמנתי ללילה ליד השדה נקרא HOTEL MANGO מלון פשוט ב 100 דולר ללילה. נראה לי מספק למעט שהייתי צריכה ואכן בשביל שנת לילה הוא היה מעולה נוח ונקי . וכבונוס הוא היה צמוד למשרדי חברת ההשכרה כך שלא נדרשתי לנהיגת לילה במקום לא מוכר אחרי 29 שעות בדרכים.
שמחת הפגישה היתה גדולה אבל גם העייפות. הגענו למלון באיזור 23 וצנחתי לשנת לילה נטולת ג'ט לג.
היום הראשון - הר הגעש פואז, גני לה פאז והסטארבקס הכי שווה בעולם
את הטיול ביום הראשון אנחנו מתכננות להתחיל בהר הגעש פואז. הר געש פעיל שממוקם כשעה נסיעה מהבירה סן חוזה. ההמלצות החד משמעיות הן להגיע אל האתר על הבוקר כי לאחר מכן מצטברים עננים הראש ההר ולא רואים דבר.
בד"כ השתדלתי לא לאלץ קימות מוקדמות בטיול הזה אבל הפעם לא היתה ברירה , הג'ט לג עוזר מעט בקימה ( לי כמובן לא לנופר ) וב 7:00 אנחנו ארוזות ברכב.
את הכרטיסים קניתי כבר לפני חודש באתר השמורה הרשמי העלות כ 15 דולר לאדם.
הנסיעה בקוסטה ריקה נעימה, הכל מאוד ירוק מסביב והררי והנוף מזכיר לשתינו את הוואי.
אנחנו מגיעות לאתר בקלות, מחכות כ 10 דקות עם טור מכוניות ואז מכניסים את כולם ביחד.
היעד להגיע להר שהשמיים בהירים וללא עננים הצליח. מזג האויר נהדר.
מהחניה מרכזים אותנו באולם , מחלקים לכולם קסדות ומסבירים כמה כללים חסרי משמעות ומשם הולכים לתצפית.
באמת קריר שם אפילו קר. ממולץ להביא סווצר חם.
בתמונות ראיתי אגם תכלת יפהפה מדיף אדים. ואיזור אחר של לגונה מקסימה
מצרפת תמונות מבלוג אחר כדי לראות מה היה צפוי.
בפועל לא היו שם מיים ורק איזה איזור חרב מעלה אדים.
האמת לא מרשים בכלל. אפילו מאכזב.
זה מה שראינו
אחרי האכזבה מהתצפית חיפשנו את המסלול ללגונת בוטוס שמסתעף מהשביל הראשי ממש לפני ההגעה לתצפית ומטפס את האגם. התמונות הראו אגם יפה טבול בירוק והבטיחו צפיה בחיות לאורך המסלול.
מכיוון שלא הצלחנו לאתר את השביל פנינו לאחד מאנשי השמורה שעמדו בתצפית לשאול היכן הוא ונעננו שהוא סגור. למה? ככה. הוא לא ידע. שחזרנו מצאנו את הכניסה לשביל כצפוי ממש לפני התצפית חסומה וסגורה.
באמת שהמקום ממש מאכזב. אם הייתי יודעת לא היינו טורחות לקום בשבילו מוקדם על הבוקר.
אנחנו יוצאות משם די מהר תכננו עוד מסלול של 3 קמ חציו בעליה וחשבתי שנצא משם בצהריים אבל בפועל אחרי פחות משעה כבר היינו בחוץ.
את ארוחת הבוקר במלון פיספסנו בגלל היציאה המוקדמת ואנחנו מחליטות לנסוע לחוות הקפה של סטארבקס ולאכול שם ארוחת בוקר.
היו לי המלצות שממש כדאי להגיע לשם ולא ידעתי למה.
כשהגענו הבנתי.
המקום ממש חלום. מרפסת מקורה ענקית משקיפה אל נוף ירוק מהמם הרים ומפלים.
לאורך מעקה המרפסת כסאות נדנדה ועוד הרבה פינות אחרות .
לא יכולה לחשוב על מקום יותר טוב לארוחת בוקר.
קנינו בייגל וקפה התמקמנו אל מול הנוף, אויר נהדר מראות נהדרים, מרחבים ירוקים.
שעה ויותר ישבנו שם וממש לא רצינו ללכת.
נסיעה של חצי שעה ואנחנו מגיעות לגני לפאז.
מקום לא טבעי , ממוסחר קצת מורכב מגנים בוטאנים , פינות חי ( בסגנון גן חיות/סאפרי ) ואיזור טבע עם מפלים.
זה לא המקום שהכי קרץ לי אבל מבחינת מיקום הוא התאים לזמן שנשאר לסוף היום.
המקום נשמע נחמד לא מדהים, ואכן כזה הוא היה.
הכרטיסים עלו 62 דולר לאדם. לא זול בכלל. אם מדובר במשפחה זה הון מטורף וממש לא שווה את זה.
אפשר להוסיף 10 דולר ולקבל ארוחת צהריים במסעדה בגנים. לא קנינו אבל הצצנו באוכל במסעדה ( בשיטות המזנון) וזה לא נראה מושך, אפילו לא קצת
התחלנו באיזור בחיות. השבילים מטופחים להפליא עם המוני צמחים מאוד מאוד צבעוניים וגם מוזרים.
גם אני וגם נופר מרגישות כמו שידור חוזר של הדרך ל HANA באי מאווי בהוואי.
כך או כך זה ממש יפה
ראינו שפע של חיות, קופים ( בכלובים) , נחשים, חממות פרפרים ומיני ציפורים רבות.
בחלק מהמקומות הן היו בכלובים ובאחרים בחממה שיכולנו ממש לעמוד לידן
הציפורים היו המרשימות מכולן ( בעניי )
ורק אותן צילמתי.
שם ירדנו לאיזור המפלים, ירידה לא רצינית צמחיה ירוקה וצבעונית ומפלים יפים ( כמה וכמה כאלה ).
התחלה לאין סוף מפלים שנראה בארץ רוויית המיים הזאת.
סה"כ בילינו בגנים כשעתיים. כשיצאנו משם בדקנו איפה המלון. והאם יש היכן לאכול בקירבתו.
בשלב הזה גיליתי את הפשלה בהזמנה. חיפשתי מלון באיזור Bajos del Toro ואתר הוטלס היציע לי מלון 12 קמ ממנו. נשמע בסדר נכון? אז זהו שלא. 12 קמ זה קו אוירי הכביש הוא עוקף וגרוע ולוקח מהשמורה ( בה נבקר מחר ) למלון וחזרה שעה וחצי לכל כיוון.
המלון לעומת זאת נימצא באיזור ההר געש פואז וקרוב אלינו.
פשלה אבל מיילא, מאוחר מידי לתקן.
אנחנו מחליטות לחזור לסטארבקס לארוחת ערב. שי בו גם טוסטים וחביתות ונצליח להרכיב משהו.
אחרי עוד שעה מענגת בסטארבקס המושלם באויר הנהדר והנוף אנחנו שמות פעמנו למלון.
המלון נקרא Altura Hotel , די חור ויחסית גבוה וקריר.
המלון הוא גן ענקי עם חדרים מפוזרים בו.
קיבלנו חדר גדול ויפה, עם ספות נוחות ומיטת קינג ענקית.
היו גמה מדרגות ( בחצר ) לנאלצנו לסחוב את המזוודות דרכן, ואף אחד לא היציע לעזור – זה היה החסרון.
אבל החדר הבאמת מקסים פיצה על כך.
הרוגות מהיום ועדיין מגט לג ( אני) נפלנו לישון.
היום השני - שמורת המפלים בכחולים
איזה כיף לקום בלי דחיפות ובלי שעון. היעד להיום הוא שמורת המפלים הכחולים ( Blue falls of costa rica ). מדובר בשמורה פרטית ובמסלול בן 8 ק"מ שעובר בין 6 מפלים שאמורים להיות כחולים כחולים.
התמונות מבטיחות ( ספוילר המציאות מדהימה לא פחות – אחת הימים הנהדרים ביותר הטיול ).
קמנו בנחת התארגנו ( לקחת אוכל כי אין שם כלום ) לבשנו בגדי ים מתחת לבגדים (כי אפשר לשחות במפלים ובברכות לידם ) והלכנו לדגום את ארוחת הבוקר במלון.
קיבלנו צלחת מוזרה שכוללת חביתה מקושקשת , ערמת אורז ועוד כל מיני דברים מטוגנים מוזרים …ו 2 פרוסות טוסט.
מהר מאוד ביקשנו עוד טוסט.
מיץ התפוזים היה מיים צהובים.
אבל שבענו.
משם הנסיעה לאיזור Bajos del Toro שאורכה שעה ושחצי ( בגלל הפשלה בבחירת המלון ). בשעה הראשונה עוברת בנחת. חצי שעה האחרונה היא בכביש מלא בורות והנסיעה ממש לא כיפית ( אם כי לא בעייתית פשוט צריך להיזהר ).
שמגיעים מדלגים על החניון הנושא את שם השמורה וממשיכים למשרדים. שם מציעים לכם לבחור בין כרטיס כניסה לשמורת המפלים למפל Catarata Del Toro. שהוא המפל הכי גבוה בקוסטה ריקה. ( יש גם כרטיס משולב – לא ממליצה באותו היום אלא אם אתם עם כושר מדהים )
הם מצוידים שם. ברגע שאמרנו ישראל שלפו לנו שלט עם בפרטים בעברית.קנינו כרטיסים ( 15 אולי 20 דולר …לא יקר במיוחד ) נסענו חזרה לאיזור החניון ( 500 מטר). חונים עוברים את הכביש ונכנסים לשמורה.
אחרי הליכה די קצרה מגיעים לצומת דרכים שבו עומד עובד השמורה ויש שלט עם שמות 6 המפלים.
3 בפניה שמאלה ו 3 בפניה ימינה.
הרנג'ר מסוג קוסטה ריקה מסביר שמשמאל הליכה קשה יותר ומימין פחות ( לא נכון!!! ) ואנחנ בוחרות שמאלה…כי אנחנו שמאלניות. אבל גם כי חשבנו שעדיף להתחיל בקשה ולגמור בקל.
בעצם מדובר ב 6 מפלים שלכל אחד מהם מגיעים בנפרד מהשביל הראשי , יורדים אליו ( במליון מדרגות ) עולים חברה עוברים להבא. לעיתים ניתן לקצר מעט ולקראת סיום העליה ולפני השביל לתחיל לרדת למפל הבא.
הירידות והעליות בעיקר עם מדרגות- המון מדרגות של טבע כאלה. הליכה ביער. סה"כ יפה ולא קל. בעייתי למי שיש בעיות ברכיים.
אחרי שפנינו שמאלה הלכנו עד הסוף והתחלנו עם המפל הכי רחוק , היחידי שאי אפשר להתרחץ בו ולא מגיעים ממש למיים. כמו שישראל La Pintada.
אחרי ירידה אין סופית אנחנו מגיעות לנקודת התצפית אליו. הבטיחו כחול. קיבלנו כחול כחול ויפה עד בלי די. וואו של נוף
קבלו אותו
משם אנחנו עוברות למפל הצמוד לו. ששמו Torquesa עליו נאמר לנו ( ע"י הרנג'ר ) שיש הליכה לא קלה במיים.
שוב מליון מדרגות בירידה ( כבר קצת מותשות ) ומגיעות למיים. יש ירידה למיים ומשם הליכה של כמה עשרות מטרים אל איזור המפלים.
זה ניראה לגמרי לא קל. מלא אבנים מחליק , ובהמשך סלעים גדולים.
לכל המטיילים יש מקלות הליכה ( גדולים מעץ כאילו קנו אותם באותו המקום – בעצם מתברר שאפשר להשאיל אותם בתחילת המסלול אבל אנחנו פספסנו ) שעוזרים להליכה במיים ולנו אין.
אנחנו קצת מהססות אבל מחליטות שלא נוותר.
מחליפות את הנעלי ספורט בסנדלי מיים. נשארות עם בגד ים בלבד בחלק התחתון ויוצאות לדרך.
המיים ק פ ו א י ם . אני יודעת מתי אפשר להכנס למיים שקר ומתי אי אפשר. ברור לי ששחיה כאן לא תהיה. אבל זה לא חשוב כרגע.
ההליכה עד לאיזור הסלעים לא קלה אבל אפשרית. גם בלי מקל. באיזור הסלעים מחכים 2 עובדי השמורה ( כמה שהם נחמדים האנשים בקוסטה ריקה וסופר מסייעים לתיירים – באמת שאין מילים ) שעוזרים לכולם לחצות. במיוחד לי ולנערה חסרות המקלות. ואנחנו מגיעות לבריכה ולמפל הכל כך יפיוף וכחול כחול כחול
תראו אותו
זה מקום נהדר לעצירה. הוצאנו כריכים וקצת ממתקים והתענגנו על המנוחה והיופי. המון אנשים נכנסו לשחות אבל מייד יצאו החוצה כי כמו שאמרתי המיים היו קרים מידי.
אנחנו הסתפקנו בשכשוך הרגליים עד גובה הברכיים.
אחרי ששבענו חזרנו חזרה. שוב הליכה לא קלה במיים ושוב הרבה עזרה מעובדי השמורה.
החלפנו חזרה לנעלי ספורט וטיפסנו מליון מדרגות למעלה.
הגענו באמת מותשות ( ביחוד אני ) והחלטנו לוותר על המפל השלישי בצד הנה וללכת לצד השני בו המסלולים קלים יותר
אנחנו חוזרות לנקודת הפיצול והפעם פונות ימינה לעבר 3 המסלולים "הקלים" , גם הפעם ממשיכות לאחרון. נעשה את שלושתם הרי הם קלים…
האחרון מתחיל העליה אין סופית….ואז ירידה אין סופית.
קל….זה הכי קשה שהיה. הרגליים שלי גמורות וגם הלב ריאה לא משהו.
מגיעות למפל Tepezquitle שכחול וחתיך ויפה אבל פחות מיוחד מה 2 הקודמים.
אם אתם לא רוצים לעשות את כל המפלים, ממליצה לדלג עליו.
הנה הוא
החזרה לא פחות קשה ( כאמור זה היה עליה וירידה ). אנחנו באמת גמורות אבל מהאנרציה מחליטות לעשות עוד אחד. רק עוד מפל אחד. זה שאחריו שעונה לשם Las Gemelas הוא סוף סוף מצדיק את ההגדרה קל. הירידה אליו פחות דרמטית והוא בעצם הם, זוג מפלים שאחד מעט נסתר מהממים שחבל על הזמן אין יופי כזה פשוט אין.
עצרנו שם להרבה זמן. קשה לדרג אבל Les Gemelas הוא כנראה היפה מכולם.
עלינו חזרה וזהו…האנרגיות ללכת לאחרון לא היו.
בדרכנו ליציאה ראינו את ערמת המקלות הליכה שמהם השאילו כל המטיילים את שלהם.
חשוב מאוד בטיול הזה תבואו עם מקלות או תשאילו במקום. היה לנו קשה בהרבה בגלל שלא היו לנו מקלות הליכה.
שעה וחצי בדרך חזרה. שוב הכביש המעצבן עם הבורות ואח"כ נופר נהגה.
בדרך גם עצרנו לקנות גלידה. היה בקוסטה ריקה איזה סוג של קסטה וניל בתוך קופסה כחולה שהיתה הקסטה הטובה ביותר שאכלתי מעודי ולא עבר יום בלי שאכלנו אחת כזאת ( תבינו המבחר שם לא היה משהו…).
הגענו למלון. לקראת חשיכה. והלכנו לשוטט מעט בגן הענקי שבו היו החדרים כדי לחפש שקיעה.
שיחקנו אותה. וואו וואו וואו איזה שקיעה. אחת היפות שראיתי בחיי. ממש כך .
קבלו את שלל התמונות
אחרי ששקעה לה השמש מצאנו את דרכנו למשרד של המלון לשאול איפה אוכלים פה.
הוצע לנו להזמין פיצה. מושלם אנחנו כל כך עייפות ולמי יש כוח למסעדות, פיצה מרגריטה לחדר זה פשוט מושלם.
ומה יכול להיות רע בפיצה…
ובכן יכול להיות.
הפיצה היגיעה כמובטח תוך 40 דקות. זו היתה הפיצה הכי גרועה שטעמתי בחיי. באמת מבחילה עם טונות של גבינה לא מוצלחת ובקושי מותכת…פשוט דוחה. אחרי ביס ויתרתי על התענוג ואכלתי לארוחת ערב כריכים שהכנתי בבוקר ונשארו וגם עוגיות שהיו בחדר.
אבל למרות הפיצה זה היה יום מושלם. אולי היפה ביותר בטיול כולו.
הג'ט לג עדיין קצת נוכח בערבים ואני שוב קורסת מוקדם לשינה עמוקה.
היום השלישי - עוד קצת Bajos del Toro ונוסעים ללה פורטונה
אנחנו קמות לעוד יום בלי לוחות זמנים והולכות לארוחת בוקר. למודות נסיון מאתמול אנחנו מבקשות רק טוסט וחביתה בלי ערמת הדברים המסורתיים המוזרים שקיבלנו אתמול. מכיוון שכך הפעם פירגנו לנו 2 פרוסות טוסט לכל אחת.
אנחנו אורזות את המזוודות וגוררות אותם בעליה לרכב ויוצאות לדרכנו.
היעד של היום. לה פורטונה. עיירה צמודה להר הגעש ארנל שופעת אטרקציות מסוגים שונים. אנחנו צפויות לישון 4 לילות.
אבל לפני לה פורטונה מתוכנן עוד מסלול, קצר יותר, באיזור Bajos del Toro.
יש לנו לא מעט אופציות Catarata Rio Agrio מסלול למפל, מפלי ריו אגריו, פארק פרטי עם מסלול הליכה דרך פארק
דינוזאורים מרהיב למפלי ריו אגריו. ( נראה לי מתאים יותר למשפחות עם ילדים ), אפשרי גם לבקר בבלגונה Rio Cuarto , לגונה קסומה השוכנת בלב הר געש רדום עם האגם הכי עמוק בקוסטה ריקה שבה אפשר לשכור סאפ או קאייקים.
את כל הדברים הללו לא עשינו, מה שכן עשינו זה ביקור במפל הגבוה ביותר בקוסטה ריקה Catarata Del Toro.
הכניסה למפל מאותו חניון שבו קנינו כרטיסים אתמול למפלים הכחולים רק שהפעם יוצאים מאותו מקום בו קנינו כרטיסים.
המסלול באורך 3.5 ק"מ עם עליה וירידה של 350 מדרגות. הלחות איומה ולא אגיד שזה היה קל. כי זה לא.
המפל מרשים ויפה. ועדיין מפל. האם זה היה כדאי אחרי המסלול של אתמול, אולי, לא בטוח אבל בכל זאת היה נחמד. תשפטו לבד מהתמונות.
כשאנחנו חוזרות מהמסלול רטובות לגמרי מהלחות כל מה שאנחנו רוצות זה שתיה קרה או גלידה.
יש שם מעין מזנון בטוח שיהיה שם נכון? אז לא נכון. מוכרים שם רק נקניקיות ופחיות שתיה מוזרות מתוצרת מקומית שממש לא רצינו לטעום. נסענו משם ובעיירה הראשונה שהגענו אליה עצרנו במכולת והתנפלנו על מקרר בגלידות.
הנסיעה ללה פורטונה אורכת בערך שעתיים. כביש עם מסלול לכל כיוון. קצת פיתולים אבל למעט הקטע ליד המפל ( אותו אחד מאתמול ) מלא הבורות הכביש מתוחזק היטב וקל לנהיגה.
מגיעות בשעות אחה"צ המוקדמות ללה פרוטונה. על קורותינו בעיירה בדף הבא.