שמורת מנואל אנטוניו מפורסמת מאוד ומקבלת ציונים החל ממדהימה וכלה במלכודת תיירים.
יש בה (איך לו) יער גשם עמוס בחיות (שקשה מאוד לראות ) וחוף ים משגע.
בגלל הפופולריות שלה צריך להזמין כרטיסים חודש מראש ( וכך עשיתי ). באותו אתר של שמורות טבע בקוסטה ריקה שכבר נתתי את הלינק אליו.
וזה לא ההתקצצות היחידה.
אסור להכניס לשמורה בקבוקי מים חד פעמיים מפלסטיק, אז נאלצנו לקנות 2 בקבוקי מיים רב פעמיים בסופר וזה כידוע לא דבר זול. עכשיו הם התווספו למדף הבקבוקים הרב פעמיים בבית שיש בו רבים רבים ואף אחד לא משתמש בהם.
חוץ מזה אסור להכניס אוכל לשמורה.
והם בודקים בתיקים.
שזה חתיכת עונש כי כשבאים ליום טיול ואח"כ לחוף חיייבים אוכל, אז אומנם בצמוד לחוף יש מזנון קטן אבל התור בו מטורף והאוכל ניראה הכי לא מזמין בעולם.

אפשר לטייל ביער הגשם לבד או עם מדריך.
החלטתי על מדריך. היו המון המלצות חמות על מדריכים וסגרתי עם אחד מהם, אבל זו היתה פיקציה כי בעצם סגרתי עם החברה שלו ובמקומו היגיע בחור אחר צעיר שהיה ללא ספק המדריך הכי גרוע שפגשתי אי פעם.

החיפוש בתיקים היה מאוד חפיפי , לא היתה בעיה לשים בתחתית  קצת אוכל , לצערי לא ידעתי זאת מראש.

הסיור ביער הגשם היה על הפנים, כזכור מדריך משמים. ראינו איזה סרטן מזדמן, שוב את הלטאה ההולכת על המים ( אבל הרבה פחות מרשימה מזו שראינו בנהר התנינים ) , עצלן מנומנם ( עוד אחד ) בראש העץ. והכי חמודים קופים קטנים שהתרוצצו בין העצים ( היחידים שהיו באמת אטרקציה ).

ממש שמחתי שהסיור המשמים נגמר.
החוף לעומת זאת היה וואו. חוף טרופי יפהפה שקט שקט בזכות המפרץ , מים סופר נעימים, שפע דקלים על החוף. בדיוק מה שאתם מדמינים שאתם חושבים על חוף קסום בקוסטה ריקה. כל כך נהנינו.