היום הרביעי
CINQUE TERRE
אחד המקומות היפים שהייתי בהם בטיולי (הלא מעטים), מי היה מאמין שעד הטיול הזה מעולם לא שמעתי על צ'ינקווה טרה ופעם ראשונה נתקלתי במקום בעת הכנת הטיול. נתקלתי ונידלקתי. ובצדק.
היום הזה הצ'ינקווה טרה הוא ללא ספק כוכב הטיול הזה.
צ'ינקווה טרה היא שם ל 5 כפרים בנויים על צלע הררי מעל הים באיזור הרביירה האיטלקית.
בכפרים מבחר גדול של חנויות, מסעדות בתי קפה, חופים מקסימים ונוף בלתי נתפס.
אין כניסה לרכבים. התנועה בין הכפרים מתבצעת או ע"י רכבת שעוברת בין הכפרים בתדירות גבוהה מאוד או בשייט ואפשר גם ברגל.
הרכבת יוצאת מדרום לכפרים מהכפר לה ספציה ומצפון להם מהעיירה לבנטו.
קונים כרטיס יומי ( עלה לנו 17 יורו לאדם ) שגם נותן כניסה חופשית למסלולי ההליכה (שיש להם עלות של מספר יורו).
בין הכפרים יש מספר רשתות של שבילים שמאפשרות טיולים רגליים בנוף מהמם.הרשת הכחולה היא הקלה יותר (יחסית) אבל צריך לשים לב שחלק מהמסלולים חסומים ( באופן קבוע או נקודתית ) והרשת האדומה גבוהה יותר על הצוק וקשה יותר (ופחות התעניינתי בה ).
הכפרים הם: (מצפון לדרום)
Monterosso
Vernazza
Corniglia
Manarole
Riomaggiore
בכל הכפרים תוכלו למצוא בתים צבעוניים , נופים מרהיבים ושפע אוכל , אבל לכל אחד יש צביון מעט אחר וכדאי לבקר בכולם.
בזמן הקייץ כדאי להקדיש זמן לבטן גב ורחצה באחד מחופי הטורקיז המהממים, לצערי אנחנו ביקרנו באוקטובר ומזג האויר היה קר מידי לרחצה בים (לכל הכפרים מלבד Corniglia יש חוף ים)
יש לי המון תוכניות ליום הזה (חלקם הגדול יתממש) ולכן קמים ממש מוקדם בבוקר. ומתייצבים לארוחת בוקר. הארוחה המצויינת מוגשת בסככה בחוץ עם נוף מושלם ואויר הרים נהדר. עכשיו בשעות האור אנחנו רואים לאן היגענו ואכן מקום לינה יפהפה.
אנחנו ממהרים לתחנת הרכבת בלבנטו הצפונית, משאירים את הרכב בחניה ומשלמים עלות ליום שלם ועולים על הרכבת. יורדים בתחנה הראשונה ב Monterosso מתחנת הרכבת אנחנו יוצאים ישירות לטיילת שעל החוף והמראות מקסימים, החוף הטורקיזי כל כך קורץ איזה באסה שאי אפשר לשחות בים היום. אני חייבת לחזור לשם בקייץ לפחות ליומיים 🙂
אחרי שעה ארוכה של שוטטות על החוף המהמם עברנו לבדוק את העיירה.
מסוג העיירות הקסומות עם הסימטאות הצרות , עמוסות חנויות מזכרות ועוד מלכודות תיירים, ומה שמאוד מאפיין אותן הם צבעי הפסטל שבהם צבועים הבתים
משם דרכנו מועדות למסלול הרגלי שמתוכנן להיום.
עשיתי דוקטורט על המסלול הכחול בין העיירות. למדתי לצערי שהחלק הפופולרי ביותר שלו שנקרא "דרך האהבה" בין 2 הכפרים הדרומיים סגור כבר מספר שנים בגלל מפולת סלעים (שלא ברור איך במקום תיירותי שכזה לא נמצא התקציב לתקנו).
בסופו של הדוקטורט היגיעו לקו בגמר המסלול בין MONTEROSSO ל VERNAZZA והמסלול בין VERNAZZA ל CORNIGLIA שניהם מוגדרים ברמת קושי בינונית ואורכם כ 4 ק"מ.
מכיוון ששעת בוקר ואנחנו רעננים זה הזמן לצאת למסע רגלי, נשאר רק לאתר את תחילת המסלול.
אנחנו מתחילים לשאול אנשים שעובדים במקום, בחנויות ובמעגן הסירות. כולם בוהים בי כאילו שמעו פעם ראשונה בחיים שיש מסלול הליכה ומאיפה המצאתי את הדבר המוזר הזה.
רגע לפני היאוש אני רואה אנשים הולכים לקראת צלע הצוק, הולכת לאיזור ורואה שלט על תחילת המסלול. אושר מצאנו.
רק שאחרי עוד כמה צעדים יש עוד שלט שמספר לנו שהמסלול סגור בגלל עבודות או מפולות או משהו דומה ( זה היה באיטלקית וגם ככה היה קשה להבין).
מעצבן ממש אבל זה מה יש, מחליטים ללכת עד הנקודה בה יהיה חסום ( ללכת = לטפס בעליה ממש חדה ). זה לא היה ארוך אבל מאוד שווה כי הנופים מלמעלה מהממים.
חוזרים למרכז העיירה ועולים לרכבת לעיירה הבאה VERNAZZA .
מרכז VERNAZZA מהמם מפרץ סירות צבעוניות קלאסי עם סירות משוטים צבעוניות שאי אפשר לשבוע ממנו ופשוט אי אפשר להפסיק לצלם.
עדיין די מוקדם אבל איתרנו בית קפה שאיפשר לשבת בנחת על לאטה טעים מול כל היופי הזה, אחרי שיטוט בכל פינה אפשרית
מנוסים מהעיירה הקודמת אנחנו יודעים היכן לחפש את המסלול הרגלי ( אותו ה SYSTEM ) אני בטוחה ששוב נתקל באיזה אגדה על מפולות אבל הפתעה המסלול פתוח ואנחנו מתחילים לטפס למעלה. הטיפוס לא קל, כבר צהריים וחם והעליה חדה.
אבל בכל פינה מסתכלים למטה ו VERNAZZA הולכת וקטנה והנוף הולך ונהיה יותר ויותר ויותר יפה. וזה באמת וואו אחד ענק.
באיזה שלב העיירה נעלמת מעבר לפינה, הטיפוס ממשיך מול נופי ים וצוקים מקסימים, העליה די ארוכה ולא פשוטה אבל אם יש לכם כושר סביר לא צריכה להיות בעיה.
בשלב מסוים בדרך מגיעים לסוף העליה ומשם הדרך ל Corniglia פשוטה יותר ( קצת ירידות או מישור משולבות גם בעליות ).
לקראת סוף העליה באמצע השום מקום יש גם קיוסק קטן/מסעדונת וממש כיף לעצור לגלידה או שתיה קרה. אליפות של רעיון ויופי של עסק. כל המטיילים (ויש לא מעט מהם) עוצרים שם ומבזבזים את כספם.
בסופן של 2.5-3 שעות מהממות מגיעים ל Corniglia – בנתיים קבלו תמונות יפהפיות מהדרך.
ב Corniglia אנחנו מגיעים לכיכר קטנה שמלאה בהמוני אנשים ( כולם באו מהטיול…בחיי שלא ראיתי כל כך הרבה מטיילים ) יש שם איזה בית קפה ו 2 חנויות מכולת קטנות ואנחנו כמו כולם מצטיידים.
מתברר בשביל להגיע לרכבת צריך לרדת למטה, אוטובוס/שאטל אוסף את המטיילים, הוא פיצי והתור ענק ואנחנו מחליטים שהכי קל לרדת ברגל.
מצטרפים לטור של אנשים שיורדים….אני חושבת שירדנו איזה חצי מליון מדרגות עד שהגענו לתחנת הרכבת.
Corniglia לא מאוד מעניינת ובאמת אפשר לפסוח עליה כמו שעושים הרבה ( בהנחה שלא הולכים את המסלול ).
אנחנו מגיעים לרכבת עולים עליה – פנינו ל Manarola
Manarola היא עוד עיירה עם חוף יפה והמון חנויות ומסעדות וכו. אומנם עוד אחת אבל יש בה מיפרץ מהמם משקיף על הים ועל בתים צבעוניים. אסור לפספס אותה
משם לרכבת לעיירה האחרונה, הדרומית ביותר, Riomaggiore , כל הסופרלטיבים שנאמרו על האחרות נכונות גם לגביה, אבל היא האחרונה שלנו. והיא כבר more of the same השעה 17:00 בערב, אנחנו עייפים ורעבים. מחפשים מקום לאכול אבל צרה צרורה כל המסעדות (אבל כל המסעדות) סגורות. אפשר לאכול רק גלידה או עוגות…אז אכלנו אבל זה לא מה שבא לנו. עברנו את כל העיירה כלום, לא הצלחנו למצוא מקום אחד שהיה אפשר לאכול משהו נורמלי.
מתים מעייפות אחרי יום מרהיב ורעבים לאוכל אמיתי חזרנו לרכבת ומשם ללבנטו (זה הכל מהר ממש הרכבת מגיע בתדירות גבוהה וההתנידות ממש נוחה). משם חזרה למלון עם ארוחת ערב ביתית.
היה יום מדהים, הכוכב של הטיול ההזה. אם אתם באיזור אסור להחמיץ את צ'ינקווה טרה ואם אתם בקייץ ואוהבים ים, עוד כמה שעות של חוף וים נדרשות.
בזה תם ונשלם הטיולון המקסים שלנו לטוסקנה.
היוםההאחרון עובר בסימן נסיעה לרומא ועבודה. בלילה אנחנו ממריאים בטיסה קלילה חזרה הביתה.
תודה שטיילתם איתנו
נתראה בטיול הבא.