אסכם את SF והאזור בפוסט אחד, כי באמת אין שום דבר מעניין ומיוחד במה שעשינו שם:

המון המון שופינג בעיר עצמה וגם ב-VALLEY. אחרי שלושה שבועות ויותר בארה”ב בלי קניות בכלל, הנוער שלי (בעיקר החלק הנשי בו, אבל לא רק) התנפל על המולים.

כביש מספר 1 עם לינה במונטריי, עד בערך אמצע הדרך למורו ביי וחזרה. סוף סוף, אחרי מיליון ניסיונות שלא צלחו, הגעתי לפארק של ג'וליה פייפר עם המפל שנשפך לים. האמת, ממש יפה למרות שאורך המסלול מגוחך.

טיילנו בעיר במקומות הקלאסיים שכבר היינו בהם, כמו הגשר, סאוסליטו והמזחים (לאוהבי המתוק – הסופגניות הקטנות שמוכרים ברציף 39 היו להיט עבורנו). טווין פיקס (שם לא היינו בעבר – והתצפית מאוד מרשימה, לא להחמיץ).

מסעדה עם כוכב מישלן לי ולתומר (נופר לא מתחברת לקונספט) – היה לנו ממש כיף.

בדיקת קורונה ב-90 דולר לאדם ב-WORKSITE LAB.

שהינו (בשנית, כמו לפני 4 שנים) במלון COVENTRY INN ברחוב לומברד, שיש בו חניה חינם. מחיר צנוע של כ-150 דולר ללילה, חדר נעים ויחס משובח. מומלץ בחום.
כמה דקות הליכה מהמלון נמצאת מאפיית NOAH'S BAGELS (רשת נפוצה באזור) שאני גרופי שלה מאז ומתמיד, ושם אכלנו כל יום בלי יוצא מן הכלל ארוחת בוקר שווה. עכשיו גם הילדים גרופי שלה.

נהנינו מ-SF. בדיעבד היה אפשר לקצר אותה ולהאריך את קאוואי, אבל כאמור, נוסף לנו יום אחד אחרי שהכול כבר היה סגור בגלל שינוי של טיסת אל על (אחד ממיליון השינויים עליהם סיפרתי).
חזרנו לארץ לשבוע בידוד שלא היה קשה במיוחד; השכנים ביישוב והחברים דאגו לכל מחסורנו.

קצת תמונות לסיכום – תודה שטיילתם איתנו. מקווה שהסיפור יעזור להרבה טיולים בעתיד.