GIRWOOD וסביבתה
היום השביעי - מעבורת ל Whittier ועוד קצת קרחונים
ויהי ערב ויהי בוקר יום חדש.
היום עוזבים (בצער) את ולדז שאפורה ומעוננת ושוב לא רואים כלום (מה שגורם לי לברך יותר את המזל של המזג אויר המדהים שהיה אתמול ).
היעד הוא Whittier ומשם Girwood עיירת סקי קטנה בפרוורי אנקורג' שמסלולים רבים סביב לה.
הדרך לשם היא או בנסיעה ארוכה ומתישה, או במעבורת.
כמובן שבחרנו במעבורת.
המעבורת יוצאת 3 פעמים בשבוע, 7 שעות הפלגה. (וכל התכנון של המסלול סב סביב התאמה לימי המעבורת)
הזמנתי כרטיסים 3 חודשים לפני הטיסה. באינטרנט.
כרטיסים למעבורת ובירור לוחות זמנים כאן :
https://www.alaska.org/transportation/ferry
המעבורת יוצאת ב 7 בבוקר , מה שהופך את הבוקר והלילה לפניו למאוד לחוצים. ופחות כיפים.
אולי בדרך יש נוף יפה אבל הכל מעונן ולא רואים כלום, אז אנחנו מתנחלים בפנים (מאוד מרווח נוח ולא צפוף) ועוסקים כל אחד באייפד שלו.
הורדתי סידרה חדשה בנטפליקס. ומידי פעם גם יש יש קליטה בטלפון.
השייט מאוד רגוע וחלק (למרות היום המאוד חורפי) ואין שום עניינים של מחלת ים.
במעבורת אסור לאכול באולמות, אבל יש חדר אוכל שאפשר לקנות ולאכול בו אבל גם לאכול בו אם הבאת אוכל איתך.
(ראיתי באחד הבלוגים שחייבים לשבת בחוץ בקור לאכול, זה לא נכון אפשר לאכול בחדר אוכל גם בלי לקנות שם. לפחות ככה היה אצלנו ).
ב 15:00 אחה”צ הסתיים החלק הזה.
יורדים מהמעבורת בעיירה וויטאייר.
מקום מוזר בו כל בתושבים גרים בבניין אחד. הלכנו לראות את הבניין…אין הרבה מה לראות , בניין.
אנחנו מנסים לדמיין איך חיים שם…אבל אין את מי לשאול
סביב הכל מאוד מעונן, ואנחנו ממשיכים לעייירת הלינה הבאה GIRWOOD עיירת סקי בפרוורי אנקורג.
כדי לעבור ל GIRWOOD יש לעבור במנהרת אנטון אנדרסון שהיא חד צדדית ואפשר לחכות עד כשעה למעבר.
הנסיעה מזרחה היא בעלות.
עוברים את המנהרה, למזלנו הגענו בדיוק שנפתחה לצד שלנו ולא חיכינו כלל.
כשיוצאים הריאות טובה יותר ורואים קצת קרחונים מול העניים
השעה 16:00 אחה”צ קצת מוקדם בשביל לסיים להיום, מצד שני הילדים לא במצב למסלול
הפתרון שייט לקרחון פורטג’ ( PORTAGE GALCIER )
השייט קצר שעה סה”כ, נערך באגם, שמתקרב מאוד לקרחון. יוצא 5 פעמים ביום.
לפי הרשימות שלי בשעות 10:30, 12:00 , 13:30, 15:00 ו 16:30
אנחנו יצאנו בהפלגה האחרונה ב 16:30
עלות 45 דולר לאדם.
סולידי.
אנחנו נכנסים למשרד וקונים כרטיסים לעוד שעה, את השעה שנשארה מעבירים בחריש מאוד עמוק של חנות המזכרות ונוסעים לנקודת היציאה של השייט.
הריאות גרועה אבל כאמור עננים מפריעים פחות לקרחונים.
השייט בספינה יחסית גדולה, חלקה התחתון סגור והעליון פתוח.
בחוץ קפוא. את רוב השייט עשינו בקומה התחתונה שהיא סגורה ורק שהגענו לקרחון יצאנו החוצה לחזות בו מקרוב.
הספינה מתקרבת מאוד לקרחון, המראות מאוד יפים.
משם לדירה ששכרנו ב GIRWOOD ליומיים מחברה שמשכירה דירות ( דרך בוקינג).
הדירה נקראת בבוקינג Timberline 208 (ואם חשבתם שהיא נמצאת ברחוב TIMERLINE שקיים בעיירה, מס 208 …אז לא, מה פתאום שזה יהיה כל כך פשוט? )
ואנחנו עכשיו, כך מתברר, בחפשו את המטמון נוסח GIRWOOD
זה מתחיל ב 127 מיילים (ספרתי) שנשלחו מהם בשבועיים האחרונים מפוצצים בכמויות מידע כן רלוונטי ולא רלוונטי שחוזר על עצמו בלי סוף.
ממשיך בוייז שמביא אותנו למקום לא רלוונטי וגוגל בערך רלוונטי ובסוף אנחנו מזהים את הבניין לפי התמונות בבוקינג של הבתים בשכנים.
ואז אחרי שמצאנו את הבניין מחפשים את המייל הרלוונטי (מתוך ה 127) שאומר לכו לאחרי הבניין, 20 צעדים שמאלה (טוב סתם זה לא היה כתוב) החניה השניה מימין, בצד שמאלה בגובה מטר יש תיבה פיתחו אותה עם הקוד XXXX …והרי לכם מפתח.
עכשיו תאתרו את הכניסה לבניין (מקום אחר לגמרי).
תעלו לקומה ראשונה – עלינו הכל ריק.
בסוף יש דלת נעולה, פתחו אותה. אהההה היא מובילה למסדרון דירות והנה הדירה שלנו.
שתבינו שפתרון הפאזל לקח לנו באיזור 45 דקות. אחרי יום שקמנו ב 5:00 ,המשחק לא היה נחמד.
גם לא העובדה שלא היתה מעלית (אנחנו לא באמת דוגלים ב TRAVEL LIGHT רק 2 מזוודות ענק 2 טרולי 3 תיקי גב ועוד מליון דברים אחרים שזרוקים ברכב).
אבל הדירה מפצה על הכל.
מ ה מ מ ת חדישה, סלון ענק מטבח ענק חדר שינה מדהים אמבטיה מהסרטים.
אפילו כדור פיזיו
ממליצה בחום למרות המשחק המקדים.
מתארגנים לערב רגוע, ארוחה ביתית אחרי קניות בסופר המקומי (לא לפתח ציפיות מדובר במיני מרקט ממש מינימלי)
עכשיו בערך 22:00 בלילה, כבר סיימנו הכל ורובצים טרום שינה.
פתאום רעש אימים מהטלפון שלי, סוג של אזעקה מזוועת שמעולם לא שמעתי.
אזהרת צונמי.
אתם באיזור מועד לצונמי תברחו להרים.
בעודי תוהה אם זו בדיחה הארוע חוזר בזה אחר זה בטלפונים של הילדים.
מסתכלת החוצה מהחלון, אף כאחד לא בורח.
מסתכלת במפה. אנחנו ממש רחוקים מהים. כמה ק”מ מאיתנו יש מפרץ סגור אבל ממש צר לא הגיוני שיהיה שם צונמי ,אנחנו גם במקום גבוה בראש גיבעה באיזור שכולו מוגבה.
מחליטים שלא הגיוני, מתחילים לחטט ברשת רעידת אדמה בעוצמת 8.2 בים באלסקה. תומר עוקב אחריהם כל הלילה, צונמי לא היה אבל ערי חוף רבות פונו, כולל ולדז שרק אתמול שהינו בה.
מזל שאנחנו רחוקים ושקטים לגמרי.
היום השמיני- מסלולים באיזור GIRWOOD
קמנו ביום הראשון בגירווד, איך לא, ליום מעונן וערפילי.
כבר מאבדת תקווה שמתי שהוא אראה פה שמיים כחולים.
ארוחת בוקר במסעדת מאפים וארוחות בוקר מקומית בשם The bake shop
יש עליה הרבה המלצות ברשת, אבל בענינו היתה סבירה לא יותר.
הסינרול הענקים שניראים מדהים (ונימצאים בכל חור באיזור) לא טעימים בכלל, המראה משקר. (חבל שלא צילמתי)
תכננו ליום הזה את ה PORTAGE GLACIER HIKE
https://www.alltrails.com/trail/us/alaska/portage-pass?u=m&u=m
מחליטים להתעלם מהמזג אויר, עד עכשיו זה די הצליח לנו, אנחנו נוסעים לכיוון אבל ככל שמתקרבים ככה הערפל מחמיר, ניראה פשוט חסר תועלת.
אני מחליטה לשנות כיוון ואנחנו נוסעים למסלול אחר, Byron Glacier Hike
https://www.alltrails.com/trail/us/alaska/byron-glacier-trail?u=m
מסלול בן 5 קמ הלוך חזור, לאורך הנהר עד לקרחון.
מסלול ממש קל , מישורי לחלוטין, ועמוס מטיילים. המסלול הכי עמוס שפגשתי באלסקה ( שימו לה עמוס במושגי אלסקה זה לא צפיפות…זה רק אומר שרואים אנשים בקצב של יותר מפעם בחצי שעה ).
ליד הקרחון יש משטח שלג ענקי, יש שמחליקים שם על שקיות ניילון.
הילדים נהנים לטייל שם.
הקרחון מקסים , איך לא, גם עם שמיים אפורים.
משם אנחנו ממשיכים למסלול אחר באיזור WINNER CREEK TRAIL
https://www.alaska.org/detail/winner-creek-trail
לפי התאורים מסלול יפה ליד נהר שוצף ששיאו מעבר ברכבל שמועל ידנית מעל הנהר (לא מומלץ לבעלי פחד גבהים)
תחילה אנחנו מתברברים , בסוף מוצאים את תחילת המסלול ליד המלון פאר אלסקיין שנמצא בפאתי GIRWOOD
הבעיה זה שוב מסלול יער. אחרי מייל+ ביער לילדים נמאס. סתם יער משעמם. הם דורשים לחזור. והאמת (אל תספרו להם) גם לי נמאס.
במיוחד שבגוגל כתוב שהרכבל בהפעלה עצמית (שהוא האטרקציה במסלול הזה) סגור.אז חוזרים.
שוקלים לעלות ברכבל Alyeska Aerial Tram שיוצא משטח המלון לנקודת תצפית יפה על האיזור, אבל הערפל הכבד מסרב להתפזר ועליה ברכבל חסרת הגיון (זה לא בחינם כמובן)
יום קצת מפוספס. ( אחרי טיול הבוקר המהמם ).
בשלב הזה ( שהוא כבר אחה”צ ) הפרדת כוחות.
הילד חוזר הביתה, אני והילדה נוסעות ל Alaska Wildlife Conservation Center
מרכז שבו מטפלים בחיות בר שלא יכלו להסתדר בטבע.
מאחורי השם היפה היה שם סאפרי.
עם חיות אופייניות לאיזור. הרבה איילים ,מוסים , ביזונים, כבשים , זאבים שועלים ועוד.
נשארתי בחיים אבל היי….סוף סוף ראינו דוב. (כמה וכמה מהם – אחד שחור שנראה בודד ועצוב וכמה חומים כהים שנראו די רעים ).
נכון שזה ניראה ממש כאילו פגשנו אותו בטבע וצילמתי אותו באומץ.
שקלתי לספר לכם אגדות ( סתםםם )
זה הדרך שאני הכי מעדיפה לראות דובים, כשיש בנינו גדר, גבוהה.
את הערב מסיימים בדירה המקסימה שלנו אחרי שאספנו פיצה מאיזור המסעדות בצומת.
מחר יום חדש, אולי יהיה מזג אויר טוב יותר
לסיום היום הזה מצרפת כמה לינקים לטיולים באיזור והמלצות :
ברושור של מפת האיזור עם המלצות למסלולים:
https://www.fs.usda.gov/Internet/FSE_DOCUMENTS/stelprdb5320145.pdf
מסלולים באיזור מאפליקציית ALL TRAILS
https://www.alltrails.com/trail/us/alaska/portage-pass?u=m&u=m
מכרה קרו קריק – Crow Creek Mine
מחנה כורים היסטורי משוחזר בו ניתן לבקר ולסייר. תמורת $10 נוספים, מקבלים גם ציוד בסיסי ורשות לחפש זהב, בין אם במימי הנחל או בחפירה בגדות. את מה שמוצאים מותר לשמור, אבל זה לא הרבה בדרך כלל. עם הערכה הבסיסית מגיע מיכל קטן ובו עפרה לסינון שמובטח שהיא מכילה פתיתי זהב, כך שהילדים לא יתאכזבו.
http://www.crowcreekmine.com/
Virgin Creek Falls
מפלים מרשימים ששניתן להגיע אליהם בהליכה קצרה של 5-10 דקות
https://www.alltrails.com/trail/us/alaska/virgin-creek-falls
היום התשיעי- CROW PASS TRAIL
אנחנו קמים ליום ערפילי נוסף. ממש מבאס. היום אני צריכה – ממש חייבת – מזג אויר יפה
בתכנון לעשות את חלקו הראשון של CROW PASS TRAIL
https://www.alaska.org/detail/crow-pass-trail
מדובר בטרק באורך 21 מייל ( לכל כיוון ) שיוצא באיזור גריווד.
ההמלצות אמרו שהוא המסלול היפה ביותר באיזור.
כמובן שאת המסלול המלא הכולל לינת שטח לא נעשה, אבל תכננתי את חלקו הראשון עד הביקתה באורך 12 קמ ( הלוך חזור ).
https://www.alltrails.com/trail/us/alaska/crow-pass-trail-to-crystal-lake-and-barnes-mountain?u=m
אנחנו אורזים את הציוד לאוטו ( הלילה עוברים לינה ) , מכינה אוכל ליום ותיקים למסלול.
בדרך עוברם במאפיה שעל הצומת בשם Alpine cafe and bakery
אל תתפתו לעוגיות שמרים וקנמון הענקיות, גם כאן (כמו אתמול) הן לא טעימות.
אבל יש להם מעין סופניות מצופות סוכר עם פירות יער או תפוחים, טעים בטרוף. ( חזרנו בערב לפני היציא המהאיזור לקנות עוד)
בכל מקרה מאתרים את תחילת המסלול, מתארגנים ויוצאים לדרך. (הדרך יוצר מ GIRWOOD עצמה, כביש שמתחיל כסלול והופך לדרך עפר, זה ניראה שטעים בדרך כי אין אף אחד ואין שם שום דבר אבל אחרי איזה 10-15 דקות מגיעים לחניון קטן ומסודר (יש אפילו שרותים) עם כמה מכוניות שחונות, וממנו מתחיל המסלול )
2.5 קמ ראשונים בתוך הסבך, מידי פעם הוא נפתח ורואים קצת נוף
בתחילת היום עדיין מעונן והנוף סביר לא יותר.
כמעט לא רואים מטיילים אחרים ואני ממש חוששת מאיזה דובי על השביל ועושה הרבה רעש
המסלול כולו בעליה, לא מאוד תלולה אבל עליה.
אחרי 2.5 קמ יוצאים מהסבך ומתחילים ללכת על צלע ההר, מתחיל להיות מאוד יפה ואז….
הילדה לא מרגישה טוב. מהר מאוד זה מאוד לא מרגישה טוב.
היא מנסה אבל די ברור שאין סיכוי להמשיך.
ובדיוק מתחיל להיות כל כך כל כך יפה.
היא רוצה לחזור לבד לאוטו….נו באמת אני אשלח את הילדה שלי לבד בארץ הדובים.
אנחנו מתחילים לחזור, היא מרגישה רע אני מדוכאת, הילד שומר על שתיקה.
אולי תרדו איתי ותחזרו היא מציעה.
נו באמת אני פוסלת על הסף 3 קמ בעליה שוב….
“אחרי זה כל החיים תזכירי לי שבגללי פיספסת…..”
פתאום אני חושבת אולי בכל זאת, עוד די מוקדם ויש בלי סוף אור.
הירידה מאוד מהירה, והשמיים מתחילים להתבהר. ( 3 קמ בירידה זה דבר מאוד מהיר ואנחנו ממש דוהרים למטה)
עכשיו אני צריכה לשכנע את הילד.
הוא מסוייג.
מגיעים לאוטו, הילדה מתאפסנת במושב האחורי סוגרת את הדלת והולכת לישון
אני משכנעת את הילד הסרבן לנסות שוב.
לעלות שוב את כל הסבך המשעמם זה באמת מדכא, במיוחד שהוא אומר לי כל 5 דקות, בואי נוותר את לא תעמדי בזה.מה באמת הייתי עושה בלי העידוד הזה
אבל אני כן. יוצאים מהסבך, מגיעים לאיזור הפתוח ולנקודה שבה עצרנו.
ומתחילים לטפס משם על צלע ההר.
אין מילים שיתארו את היופי את העוצמה של המרחבים הירוקים, המסלול הזה פשוט משגע.
תיכף אצרף תמונות אבל הן לא משקפות אפילו 10% מיופיו של המקום.
הילד משנה תקליט ולא מפסיק להתפעל …אין ספק שהוא גדל ולמד להעריך את הטבע
מודה לי שוב ושוב שהתעקשתי.
בסוף הטיול הוא דרג את המסלול הזה כמספר 1 בטיול.
לביקתה לא הגענו, כבר היה מאוחר, הילדה היתה לבד המון, ועוד היתה נסיעה ארוכה על הדרך.
אבל כמעט הגענו והיה לנו יום מדהים, במיוחד שאחה”צ לא רק התבהר אלא אפילו הופיעו שמיים כחולים שתרמו עוד למראות הפנורמים
( דובים דרך אגב לא ראינו – מטיילים אחרים אחת ל 20-30 דקות פגשנו…
היו כאלה שראו אותנו בירידה הראשונה ואח”כ שוב בעליה חזרה וראיתי את הבלבול על הפנים. זה היה מצחיק )
כשאנחנו חוזרים (בסביבות 19:00 בערב) לאוטו אנחנו מוצאים ילדה רעננה אחרי מליון שעות שינה.
ממשיכים לאנקורג' במרחק 45 דקות נסיעה.
הסיבה לחזרה לעיר היא בדיקת קורונה שיש לעשות 72 שעות לפני הגעה להוואי.
להוואי יש ערימה של כללים נוקשים של מתי בודקים איפה בודקים , איזה סוג בדיקות, איך מדווחים עליהם.
לא אייסר אתכם עם הפרטים אבל זה לפחות תואר ראשון במכללה להבין את הכל. ( מכיוון שזה בטח ישתנה מליון פעם אין טעם לבהיר את הפרוצדורה )
במדינת אלסקה בדיקות זה קל, הכל חינם. ( אפילו חיסונים לתיירים אפשר לקבל שם חינם. יכולתי לקחת את הבוסטר )
אנחנו נוסעים לש”ת של אנקורג ומבצעים את הבדיקה לאחר שנרשמנו באתר של מדינת אלסקה.
תוך 24 אמורות להיות תשובות. למייל.
למזלנו הבדיקות שמבוצעות בשדה התעופה מוכרות ע"י מדינת הוואי.
בארה”ב (מעניין) בודקים רק באף וממש בקצה, הרבה פחות טראומתי מאשר צורת הבדיקה בישראל.
לאחר הבדיקה משתקעים במוטל (שכחתי את שמו – סתם מוטל ) כלשהו באנקורג' ונופלים לישון.