היום ה 19 - שייט ל Na Pali Coast

היום מוזמנת לנו הפלגה לצפייה בחופי נא פאלי (Na Pali) + שחייה ושנורקלינג.

מצטטת מה שכתוב ברשת על המקום:

"בצפון האי קאוואי נמצא החוף ושמורת הטבע Na Pali Coast. זהו האזור המדהים ביותר בקאוואי – צוקים תלולים, מחודדים וירוקים עוצרי נשימה ניצבים על שפת האוקיינוס. לא ניתן להגיע לאזור הזה במכונית, והאופציות לראות את תופעת הטבע המדהימה הזו היא באמצעות שיט באוקיינוס מול הצוקים, סיור הליקופטר מעל הצוקים או לרציניים מביניכם, באמצעות מסלול הליכה של כ-20 ק״מ שנקרא Kalalau Trail. שימו לב שאם החלטתם ללכת על האופציה האחרונה, תצטרכו להצטייד בציוד מתאים (אוכל ולינה) ולהירשם באתר של שמורת הטבע מבעוד מועד.”

 

אורך השיט חמש שעות. הזמנתי אותו מאתר תיווך בשם VIATOR ואני אפילו לא זוכרת את שם המפעיל. היו שם מספר מפעילים, כולם דומים, ובחרתי פשוט בזה שהיה לו מקום (ההזמנה הייתה די ברגע האחרון).

623 דולר לשלושתנו.

החברות מציעות שיט בוקר עם שחייה ושנירקול, ושיט ערב רומנטי עם שקיעה וארוחת ערב.

על פי הדיווחים, אחה”צ הים סוער הרבה יותר, וזה שיט עם בעיות של גלים וטלטולים.

אהבת השחייה והמים היא תוספת שהכריעה לכיוון שיט הבוקר.

השיט יוצא ב-7 בבוקר (והוא הסיבה העיקרית למיקום המלון – מרחק 10 דקות נסיעה ממיקום השיט).

הספינה בינונית בגודלה, יש עליה בערך 40-20 איש.

השיט כולל ארוחה, שתייה חופשית והיה גם אלכוהול, דומני.

הצוות מאוד ידידותי ועוזר בכל דבר.

הדרך לוקחת כשעה וחצי עד שמגיעים לצוקי נא פאלי.

מבטיחים לנו ים מאוד שקט בנא פאלי ובדרך אליה, ויותר בעייתי בחזור. (אז הבטיחו…).

השיט הלוך מקסים, הים כחול-כחול, הרוח נעימה, המראות נעימים – פשוט כיף.

מגיעים לאזור נא פאלי ובתחילתו יורדים למים. כשעה שהינו במים כחולים, עמוקים ונעימים.

הצטיידנו בבננות לציפה והיה ממש עונג (אם כי המון דגים מעניינים לא נראו בשנירקול). מי שרצה, היו גם חגורות הצלה.

לקראת הסוף, בבת אחת אני מקבלת בחילה, ממש בתוך המים.

מחלת ים בתוך המים – ממש מוזר, אף פעם לא קרה לי.

מטפסים חזרה לסירה, הבחילה חזקה והקפטן מדווח שלמרות ההבטחות, מזג האוויר התהפך ובאזור נא פאלי שקט לא יהיה, להפך.

דבר ראשון – שולפת את הדרממין ובולעת… מזל שהיה איתי, אחרת הייתי גומרת שם רע מאוד.

היו לא מעט אנשים (וילדים) שהקיאו את נשמתם.

השיט מול נא פאלי מהמם, אבל הים גבוה והספינה מיטלטלת. קשה מאוד להתפעל בנחת (מה זה קשה מאוד? בלתי אפשרי 🤔).

התמונות שאראה לכם חלקיות. מפל מדהים שנופל למים (למשל) בכלל לא הצלחתי לצלם.

למזלי הדרממין משפיע די מהר, והבחילה האיומה שלי נרגעת ואני שורדת את החוויה בשלום (מה שאי אפשר להגיד על כל שכיני לשיט, שחלקם מקיאים את נשמתם).

הילדים שלי דווקא גיבורים ולא מרגישים כלום 

בדרך חזרה מנא פאלי (שוב בניגוד להבטחות, או יותר נכון לאיומים) הים נרגע ושוב השיט שליו ונעים.

הדרממין קצת מרדים ואני נרדמת על הסיפון… ברוח ובחוץ ממש נעים (ואני קצת שרופה אחר כך למרות טונות קרם שיזוף).

סך הכול, למרות הקושי, היה שווה ומומלץ. אבל קחו דרממין (לא השגתי בארץ. התרופה הנמכרת בארץ, טרבמין, הרבה יותר מרדימה. את הדרממין ניתן לקנות בכל בית מרקחת בארה”ב).

20210902_183248

למיותר לציין שאחרי השיט אנחנו מחוסלים. חוזרים למלון (מלקטים משהו מהיר לאכול בדרך – מקדונלד'ס, איך לא. ידעתם שהם כבר לא מוכרים יותר סלטים במקדונלד'ס בארה”ב? שנה אחת עזבתי אותם ותראו מה קרה).
הפעם אני מתנחלת בחדר עם המזגן (ולא לבד) ואין כמו שנ"צ אחרי חצי יום בים.
אחה”צ נוסעים לעיר הבירה Lihue, קונים ארוחת ערב שווה (לא מקדונלד'ס) ויורדים איתה לחוף Poipu המפורסם (מה זה מפורסם, אני בטוחה שאין מי שקורא פה ולא שמע עליו כבר 100 פעם… אבל בקרב תיירים בקאוואי הוא די מפורסם).
יש אוויר טוב, שולחנות פיקניק, שקיעה יפה ואוכל נהדר (שמעתם פעם על בוריטו סושי? שזה כמו סושי אבל לא חותכים אותו, לכן לא צריך למלא אותו מעט… מעדן מדהים. קנינו אחד מלא סרטנים והתענגנו עליו; חזרנו לאותה מסעדה עוד פעמיים עד שעזבנו את האי).
עוד יום תם, מחר היום האחרון בקאוואי ובהוואי בכלל.