היום השלישי - חוף הים בפארגה, ICE AGE TRAIL והכפר פאפיגו
הבוקר למחרת מוקדש למפרץ של חוף ליכנוס.
ארוחת בוקר במלון מעולה, מזכירה ברמתה ובמבחר שלה את המלונות באילת. מקום הישיבה גם הוא נהדר בחוץ מול הים אבל מקורה מהשמש.
יש לנו רק חצי יום ( 12:30 צק אאוט אחרי מו"מ קשוח בקבלה והרבה תחנונים) ואנחנו מייד יורדים לחוף הפרטי של המלון, שמצוייד בכסאות נוח מעולים , שימשיות ומגבות חוף.
אין הרבה מה לספר על חוף הים מלבד השלמות שלו. המיים הכי צלולים בעולם (ולא קרים מידי) , כיף שלא נגמר.
בהמשך הבוקר שכרנו סירת פדלים ושטנו לנו במיפרץ.
אורחי המלון (בניגוד לאיזור זגוריה שם כולם ישראלים) הם אירופאים, לא נתקלנו במקום בישראלים.
הייתי יכולה להשאר שם כמה ימים בלי שום בעיה, אבל נאלצנו להסתפק בחצי יום.
ב 12:30 בדיוק ובצער רב אנחנו מתנתקים מהקסם של חוף ליכנוס ומתחילים בנסיעה הארוכה לכפר אריסטי. בדרך עוד עוצרים מעל החוף לצלם מה VIEW POINT המיוחד מלמעלה ולהצטייד בזירו ובכריכים לטיול הצפוי היום.
עכשיו אנחנו חוזרים את כל הדרך לזגוריה אבל אחרי יואנינה פונים לאיזור אריסטי/פאפיגו.
הנוף משתנה דרמטית כשמגיעים לאיזור הזה של זגוריה, ההרים גבוהים יותר (כמאמר השיר) דרמטים ומרשימים. גם דומני שהכל ירוק יותר וצהוב פחות מאיזור קיפו.
לא גליל ולא גליל על סטרואידים, משהו אחר לגמרי מרשים ויפהפה ושווה.
העצירה הבאה שלנו היא אחרי אריסטי (שבה לא מצאנו עניין רב) היא בגשר אריסטי.
גשר אריסטי ( שנמצא מייד אחרי היציאה מהכפר לכיוון פאפיגו ) מפתיע, לא ציפיתי למקום כל כך קסום ויפה. הנהר כחול כחול והוויב (מילה שהכניסה לאוצר מילים שלי בתי החיילת) קסום. אפשר בכיף לשבת שם לקרוא ספר, לשמוע מוזיקה או לפקנק. אבל לנו לא היה זמן המסלול חיכה לנו.
היעד הבא הוא מסלול ה ICEAGE או בעברית "דור הקרח". המסלול הוא חד כיווני מגשר אריסטי לגשר קלידוניה ( Klidonia ancient stone bridge ) ויש להשאיר מכונית בצד השני או לדאוג להסעה בחזרה.
לחילופין אפשר ללכת הלוך ושוב…זה לא מאוד קצר.
המסלול הולך במקביל לזרימת נהר הוידומאטיס עם פינות חמד רבות לאורך הנהר (ואפשרות לשחיה למי שמסוגל לעמוד במי הקרח של הנהר…הייתי אומרת ששום בן אדם חי לא מסוגל אבל ראיתי מול עניי הנדהמות שאני טועה וכמה מטורפים ממש קפצו למיים …אבל לא פחות מהר הם נמלטו חזרה לחוף).
נקודת ההתחלה של המסלול היא כמה מאות מטרים לאחר גשר אריסטי (לכיוון פאפיגו) מגיעים למפרץ חניה קטן משמאל עם מקום לכמה מכוניות (ואפשר גם לחנות גם בהמשך).
אנחנו בחרנו ללכת עד שימאס לנו ולחזור.
לפי ה GPS הלכנו כ 2/3 מסלול הלוך ושוב.
המסלול מקסים ביחוד פינות החמד לאורך הנהר, שכולן בצבע כחול כחול.
בשליש הראשון ההליכה קלה בשני לא פשוטה בכלל (עליות וירידות תלולות).
יחד איתנו הלכו את המסלול 2 זוגות ישראלים צעירים, ולמרבה הגאווה של הזקנים (דהיינו אנחנו) הצעירים היו פדלאות לא פחות (ואפילו יותר).
תופעה מאוד תמוהה באיזור זגוריה היא שיש תיירים מישראל בלבד. בעלי המסעדות והמלונות דוברים עברית (לפחות כמה מילים), יש בהרבה מקומות תפריטים בעברית, ובכלל שאתה פוגש תייר ומדבר איתו לא שואלים האם אתה ישראלי אלא מאיפה אתה בישראל.
לא ברורה התופעה הזאת. ראיתי מקומות מלאים בישראלים בעולם (מי אמר היער השחור ולא קיבל) אבל בכזאת תופעה עוד נתקלתי.
כל התיירים הישראלים בהם נתקלנו היו אנשים נעימים , והיה נחמד לטייל לצידם.
אנחנו מסיימים את המסלול אחרי כ 3 שעות (כרגיל החזור קל יותר). וממשיכים בכביש המפותל לכפר פאפיגו. המסלול מפותל אבל לא קשה מידי והנוף דרמטי ויפהפה. לשם שינוי הפעם אני לא עם הילדים ולא נוהגת ואפשר לשזוף את העניים בכל היופי הזה.
מדלגים באלגנטיות על החניון בכניסה לפאפיגו כדי להגיע למלון ולפרוק את המזוודות. יש לנו כוונות כנות לחזור לחנות בכניסה אבל מתברר שלא חייבים. אפשר לחנות בכפר ולא חסר מקום.
המלון שלנו נקרא Avragonio והוא זכה לציונים גבוהים מאוד בבוקינג.
הוא מלא פנות חמד כמעט אותנטי וקסום מידי (יש דברים כאלה), לא יכולה להסביר למה קצת פחות אהבתי.
החסרון הבוטה היחיד היא מדרגה גבוהה במעבר מהשרותים/מקלחת לחדר שכמעט גרמה לשנינו (כל אחד בתורו) לשבור את הראש.
הבעלים נותן לנו המלצות על 2 מסעדות ואחרי התארגנות אנחנו יוצאים רגלים בסמטאות בכפר המיוחדות והיפות לחפש את המסעדות.
הכפר בנוי מבתי אבן ורחובות מרוצפים באבן. מה שהופך אותו לדי יחודי.
2 המסעדות המומלצות סגורות.
כל הכפר מלא ישראלים שמטיילים ברחובות ומחפשים איפה לאכול… כנראה תופעה של סוף העונה.
כמה מסעדות שראינו פתוחות מלאות חתולים שמסתובבים בין רגלי הסועדים ולי זה לא מתאים (בעדינות כן ..)
בסוף פוגשים חבורה של ישראלים שממליצה על מסעדה, הלכנו לשם, היתה נפילה של ממש.
ארוחת הערב שלנו היא צזיקי ולחם, וקינוח של עוגת גבינה. הדברים האחרים לא אכילים. היה קצת מבאס.
ככה בנימה קצת צורמת מסתיים יום שהיה יותר ממושלם, אבל ארוחת ערב לא מוצלחת לא באמת פוגעת בו. נשאר יום מושלם עם הספק מרשים לכל הדיעות.