היום השני : Schynige Platte
קמנו לבוקר בהיר. התחזית גם היא מבטיחה. יום מעונן חלקית עם התעננות אחה"צ. סה"כ סביר לגמרי.
אני ואבישי נוסעים לחפש מאפיה לקנות לחמניות טריות לארוחת בוקר.
קונים ערמה במאפיה שמצאנו במחיר המזעזע של 1.5 פרנק ( שזה משהו כמו 7 שח ) ללחמניה ממש קטנה וחסרת כל יחוד.
בדרך חזרה אנחנו עוצרים בסופר קטן ( KOOP ) בתחנת דלק להשלמות ומגלים ששם לחמניה כמעט זהה עולה חצי מחיר 0.75 ( רק פי 2 מהארץ ולא פי 4).
אני מגלה שלארגן ארוחת בוקר ל 5 כולל כריכים לדרך , להכין תיקים וכו זה חתיכת תיק. הרבה יותר קשה מ ל -3
גם להעיר שלושה מתבגרים עייפים לא קל.
עד שאנחנו יוצאים לדרך פרחה נשמתי.
אחרי התלבטויות להיום בחרתי במסלול של Schynige Platte ridge trail. עולים ברכבת איטית ל Schynige Platte ומשם יש מספר רב של מסלולים, אנחנו מתכוונים לבחור מסלול יחסית ארוך שנקרא Schynige Platte Panorama Trail מסלול מעגלי שאורכו 6.5 ק"מ.
רובו במסלול שטוח ןיש מעט עליות וירידות. אבל בקטנה.
ברשימות שלי מובטח מסלול מרהיב.
הנה הלינק לטיול מהאתר MY SWISS FAMILY FUN.
הרכבת למסלול יוצאת מ Wilderswil train station מרחק של חצי שעה נסיעה מהבית.
הנסיעה על גדות אגם THUN לכיוון אינטלקן יפהפיה. קשה לשבוע מהמראות. לא יכולה שלא לתהות איך זה מרגיש לגור שם. ( קשה לצלם תוך כדי נסיעה…הצלחתי לחלץ רק תמונה אחת ששווה שאעלה אותה לפה)
חנינו בחניון בכניסה לעיירה ושם ניתן היה לשלם רק במטבעות. אח"כ ראינו שיש חניון ליד תחנת הרכבת ( שם המדחנים קיבלו גם כרטיס אשראי) אבל מניסיון שלי בשוויץ המחיר שם מן הסתם היה יקר יותר.
אנחנו מאתרים את תחנת הרכבת , קונים כרטיסים . המחיר הוא חצי מחיר עם כרטיס ה HALF FARE.
64 פרנק מחיר מלא ( הולך חזור) אנחנו משלמים חצי מחיר ותופסים את הרכבת של השעה 11 שניה לפני שהיא עולה.
הרכבת מתחילה לטפס. לאט לאט מאוד לאט.
אני נדבקת לחלון כי הבטיחו לי נוף נהדר….אבל בהתחלה רואים קצת יער ותו לא.
כשאני כמעט בטוחה שרימו אותי לחלוטין מתחיל להופיע הנוף.
האגם הטורקיזי העז מתחיל לבצבץ בכל פינה עם הרים גבוהים סביבו. טוב אז לא רימו הדרך באמת מהממת. (אני אסתפק ב 2 תמונות כי התמונות מהמסלול עצמו הם של אותו הנוף. אבל יפות בהרבה).
כשמגיעים לתחנה הסופית (היתה דומני תחנה באמצע) יש במקום כמה מסעדות/בתי קפה/קיוסקים שרותים וחנות מזכרות.
אנחנו מתארגנים קונים גלידה ויוצאים לדרך.
מייד בתחילת המסלול יש נקודת תצפית על אותו האגם ואותם ההרים ואותו הנוף.
אבל לי לא איכפת שזה אותו הנוף , כל כך יפה פה. תמונה מתוך גלויה.
( במקום יש גם מגלשת מנהרה מיוחדת לילדים לטובת משפחות).
הנקודה הראשונה במסלול הוא סלע ענק בשם Daube שלידו תצפית מטורפת על 2 האגמים ( THUN ו BRIENZE ) יחד.
המסלול חביב. קצת בעליה . כחצי שעה הליכה ( אולי קצת פחות). המסלול כל כך יפה שלא מרגישים את העליה. מידי פעם מנצנץ לו האגם הטורקיזי.
מגיעים לסלע ולא מפסיקים להתלהב הכחול כחול כחול הזה מטריף את החושים. עשינו שם BOOK שלם גם לנוף ולגם לעצמנו.
ביקתונת קטנה מספקת מקום לשבת בצל, ברור שהיינו רעבים. תמיד רעבים בטיול. אז עשינו הפסקת סנדוויץ.
העצלנים ביותר יכולים לחזור מהנקודה הזאת חזרה לתחנת הרכבת.
השאר ממשיכים לנקודה הבאה שנקראת Oberberghorn. גם זה סלע ענק שכנראה יש תצפית מדהימה בראשו.
כנראה כי צריך לטפס בסולמות אליה ואנחנו לא היינו בקטע.
אז הסתפקנו בהליכה אליו.
ההליכה על צלע ההר עם הנוף הכחול המשכר.
היא בכלל לא מפחידה (אם כי רצוי לתת יד לילדים קטנים).
המסלול מישורי וקל. אורכו אולי עוד חצי שעה. פשוט מושלם.
קצת אחרי סלע Oberberghorn ישנו שילוט שמאפשר או לחזור במסלול הפנורמי הקצר לתחנת הרכבת ( השילוט ל Schynige Platte ) או המשך במסלול הפנורמי הארוך ל Faulhorn-First.
יש לא מעט התלבטות וויכוחים בקבוצה שלנו לאן ללכת, בסוף האגף הניצי שרוצה לטייל יותר ( במילים אחרות אני) מנצח ואנחנו ממשיכים לכיוון Faulhorn-First למסלול הפנורמי הארוך.
המסלול ממשיך להיות יפה ומרהיב (אם כי אותו הנוף פחות או יותר) , לא מאוד קשה ( יש מעט עליה אבל בקטנה ).
אבל ההרגשה היא שהולכים והולכים והולכים נגד הכיוון. ויותר ויותר חשבנו שאנחנו טועים בדרך.
וכל הזמן מלווה אותנו החשש שאולי נפספס את הרכבת האחרונה למטה.
ואז שניה לפני שאנחנו מחליטים שלא יכול להיות וטעינו בגדול (כשכל האצבעות מצביעות עלי כאחראית לטעות) אנחנו מגיעים לסולם וההסברים בסיכומים שלי מדברים על סולם שאחריו השביל מתחיל לחזור ל Schynige Platte.
ואכן מייד אחריו השביל מתעקל בחזרה.
כל הדרך הזאת מה Oberberghorn וחזרה לרכבת לקח בערך שעתיים ( פלוס מינוס )
אז מתברר ששוב לא פישלתי.
קבלו עוד קצת תמונות מהדרך
למרות כל החששות יש עוד הרבה זמן לרכבת האחרונה.
.
ב 16:30 יש 2 רכבות שיורדות למטה ואנחנו עוד מספיקים לקנות ארטיקים בקיוסק. הנסיעה למטה ארוכה ואיטית בדיוק כמו העליה אבל ה state of mind שונה. את הנוף כבר ראינו שעות , עייפים רעבים רוצים הביתה.
שעה אח"כ אנחנו ברכב. עוד חצי שעה נסיעה וחזרנו לבית המפנק שלנו. שבו לכל אחד יש את הפינה המתאימה להשתרע להתמרח ולהתפנק.
בערב אין לנו כוח לבשל ומחליטים על מסעדה
מצאנו כמה המלצות בגוגל/TRIP ADVISOR ומתברר שכולם מלאות.
בסוף מצאנו מסעדה עם ציון סביר שהיה בה מקום.
חבל שלא שמרתי את שמה כדי להזהיר אתכם.
היתרון היחיד בה היה שהיתה מרחק הליכה ברגל.
היא היתה באמת נוראית.
מחירים גבוהים ( נו שוויץ) אוכל שנע בין לא טעים לבלתי אכיל.
ומלצר אנטיפט שהדיף ניחוחות שהזכירו לי נוסעים באוטובוס בימים טרום המזגנים באוטובוסים וטרום הדאודורנטים לגברים.
אבל פסטה ופיצה לא מוצלחות לא יצליחו לקלקל לנו יום מושלם כמו היום.
אנחנו נופלים שדודים לישון. מחר עוד יום מרהיב באלפים