היום השביעי - לגונת הקרחונים Jökulsárlón ורכיבה על אופנועי שלג
היום יום של אטרקציות. בגדול לא הכי מתאים לרכז אותן ביום אחד אבל מה לעשות שהן היו ממוקמות גיאוגרפית כמעט באותו המקום.
בבוקר הזמנו שייט בסירת זודיאק בלגונת הקרחונים Jokuksarlon ( שבכל מקום שקראתי הובטח שזה השייט השווה ביותר שמגיע לקרחון…רמז לעתיד הוא לא מגיע לפחות לא תמיד ) מייד אחריו נבקר כמו כולם בחוף היהלומים ובצהריים הוזמנה לנו ההרפתקאה המרכזית של הטיול רכיבה על אופנועי שלג.
מכיוון שיש היום לוחות זמנים, ואנחנו צריכים להיות ב 9 בדיוק בלגונת הקרחונים ( 45 דקות נסיעה מ HOFN ) צריך לתקתק את הבוקר. הכנת ארוחת הבוקר במטבח המשותף היא טרטור לא פשוט, ואני שונאת את הקונספט ( שלא נדבר על זה שב 8 מתברר שהם סוגרים את המטבח כי הם מכינים ארוחת בוקר – וזה לא היה כתוב בשום מקום. למזלי בגלל שהיינו צריכים לצאת מוקדם הגעתי למטבח מוקדם יותר ).
מזג האויר – נו זה ברור אולי ירד קצת גשם ויש גם רוח שזה מדאיג יותר. אבל זה מה יש נקווה לטוב
נוסעים ללגונה וחונים . הגענו קצת מוקדם , המקום קפוא הרוח חזקה אבל השמיים די כחולים והיופי– וואו וואו כמה שזה יפה
אבל אי אפשר להתכחש שראינו כבר משהו כזה….דומה דומה.
מה אתם אומרים לגונה זהה כמעט באלסקה ,אז הילדה רגע לפני גיוס ועכשיו רגע אחרי. ( נו טוב באלסקה השמיים לא היו כחולים מצד שני היינו שם לבד אחרי נחיתה של מסוק – בלי מליון תיירים אחרים )- מי אומר שאני לא מסדרת להם חוויות ילדות שוות?
ועכשיו לשייט. מזהירה מראש דרושים עצבים חזקים …
ההתחלה חלקה, איתרנו את המקום , נרשמנו קיבלנו חליפות סערה ממש מוצלחות, הן נקיות ונעימות והגנו היטב מהקור.
ירדנו לחוף עם קבוצה גדולה של משתתפים התחלקנו ל 2 סירות ועלינו לסירה שהיו עליה כ 20 איש (אולי קצת פחות) עם משיט יחיד
יצאנו ללגונה הוא הסתובב קצת הראה לנו קרחונים ומידי פעם עצר שנוכל לראות טוב ולצלם.
אחרי 2-3 עצירות המנוע של הסירה נכבה.
זה כלום הבטיח לנו האיסלנדי אני כבר מדליק הוא ניסה וניסה…ונכון זה לא נידלק.
בשלב הזה אני אדישה. כל כך יפה מסביב אני רק מסתכלת ונהנית מה איכפת לי. הסירה מחליקה לה על פני הלגונה הדוממת והשקטה ופתאום אני רואה ממש מרחוק…את הגשר שעל כביש 1 ומהעבר השני שלו הלגונה השקטה ממשיכה ודי מהר מתחברת לים הפתוח והלא כל כך שקט…בעצם הוא הסוער …מאוד מאוד מאוד סוער ( זוכרים את הרוח). באפס זמן הסירה שלנו נסחפת לגשר ומעבר לו לעבר הים . המשיט אומר שהכל יהיה בסדר ומדבר באיסלנדית בלחץ לתןך המכשיר קשר. הוא חיוור מזיע …הבן אדם לחוץ רצח. מה שלא מוסיף לשקט הנפשי של אף אחד מאיתנו. עוד דקה וכבר מתרחקים מהגשר ורואים את הגלים כבר די מקרוב. מודה שהייתי בלחץ די גבוה. זה היה מפחיד המחשבה על סירה קטנה ופתוחה בלי משוטים בים הסוער…..והילדים שלי עליה. רגע לפני שיא ההיסטריה (שלי) מרחוק אני רואה את הזודיאק השניה מלאה בתיירים מהקבוצה השניה דוהרת אלינו. ההקלה על פניו של האיסלנדי גדולה….גם שלי. עוד דקה והיא מגיעה אלינו ותופסת אותנו. אנחנו אוטוטו מגיעים לים ( הגובה של המיים מאוד נמוך ואולי היינו נתקעים …) אחריה דוהרות עוד 2 זודיאקים עם 1-2 משיטים של הצוות. אנחנו נקשרים ל 2 האחרונות ונגררים אחר כבוד למזח.
הנה התמונה שלנו נגררים….מי שמכיר את המקום רואה את הלגונה מרחוק מהעבר השני של הגשר, אנחנו הגענו כמעט בים הפתוחן
במזח מחליפים לנו סירת וחוזרים ללגונה. אין זמן להגיע לקרחון ונאלץ להסתפק בשייט בין הקרחונים, שהיה מקסים בפני עצמו.השייט בחלק מהקטעים מאוד מהיר ולי ולנופר טיפה מפחיד ואנחנו מתכופפות לתחתית הסירה ומוותרות על הישיבה בשולי הסירה (תומר צחק עלינו ) .יש מלא תמונות מדהימות ( מייד תבוא ההצפה של קרחונים כחולים כחולים בצורות שונות ומשונות ) היה שווה ביותר ומפחיד רצח.( וקיבלנו חצי ממחיר השייט חזרה בגלל שלא הגענו לקרחון ).
היעד הבא הוא חוף היהלומים, מצחיק שלא היה ברור לי בדיוק איפה זה והילדים התחבאו באוטו עם שוקו חם. אז שמנו וויז ונסענו ואז גילינו שזה אותו המקום. רק בצד השני של הכביש.
חנינו הכי קרוב שיש ויצאנו לראות את היהלומים. גושי קרח בצורות שונות זרועים על החוף. חלקם מנצנצים משהו.
חביב ביותר . לא ברמה של הלגונה הסמוכה אבל בהחלט השלמה חביבה
החלק השני של ההיום הוא ההאטרקציה ב "ה" הידיעה. אופנועי שלג. כבר היינו בקירבתם באלסקה אבל אז תומר היה בן 15.5 והרעיון שאני אנהג והוא ישב מאחורי ניראה אבסורדי גם אז. חיכיתי שיהיה בן 18 עם רשיון.
הזמנו את החוויה מחברה בשם The Glacier Journey . נקודת המיפגש היא במלון שנימצא באמצע הדרך בין HOFN ללגונה על כביש הטבעת והרכיבה מתבצעת על Vatnajökull Glacier .
הזמנו אופנוע אחד לזוג ועוד אחד ליחיד ( מנדטורי כאשר מזמינים למספר אי זוגי של משתתפים ). אני חשבתי על אופנוע לתומר ( שחובב גלגלים רציני מגיל אפס בערך – וגם תמיד גילה כשרון רציני בנושא ) והשני לי ולנופר. נופר די התרעמה לגלות שאין לה אופנוע משלה אז מייד הבטחנו לחלק שווה בשווה.
ההתארגנות היא בקרון של החברה גם שם מקבלים חליפת סערה מרשימה ומחממת ( דומה לזאת שהיתה בלגונה) כפפות למי שחסר ומקבלים (במתנה) גם בנדנה אומנם פשוטה אבל שווה ביותר, נהניתי ממנה מאוד במשך כל הטיול. ( היתה טובה יותר מזו המתוחכמת והיקרה שקניתי בארץ). אני מבינה שלא כדאי לקחת את תיק הגב שלי למסע , מרוקנת לכיסי המעיל רוח את הדרכונים, המזומן וכרטיסי האשראי . והשאר נשאר באוטו.
הקבוצה בגודל של 20+ איש. ישראל שולטת. אנחנו פוגשים חברים ותיקים – ישראלים אחרים שפגשנו בטיסה שבוטלה.
השיחה שמתנהלת בעברית מושכת אליה משפחה יהודית אמריקאית שגם היא מגלה שליטה מרשימה בשפתינו. חצי קבוצה דוברי עברית 🙂
הטיול מתחיל במסע באורך חצי שעה ב 2 סופר גיפים למעלה למעלה לקרחון ( בסופר גיפ הכוונה לגיפ גבוה מאוד עם צמיגי ענק ).
הנסיעה בחלקה מפחידה על שפת תהום. שלא נדבר על ערפל חלקי פה ושם. אבל הנהגים מיומנים מאוד והנוף…וואו הוא מטמטם איזה נוף. אם הנהג היה עוצר לצילומים היה יוצא בוק מטורף מהנסיעה הזאת, אבל הוא לא עצר אז יש מעט מאוד תמונות והן נעשו דרך החלון (ולכן גם תראו השתקפויות ).
אחרי חצי שעה מגיעים אל השלג ומרחוק רואים את האופנועים מחכים לנו
בהתחלה תומר ינהג באופנוע אחד נופר בשני ואני מאחריה – ככה הם מחליטים ואני זורמת.
מקבלים הדרכה ארוכה. "שימו לב טוב טוב אם מרגישים שנופלים להשאיר את הרגליים במקומות הרגילים אסופות בתוך הכלי ולא לנסות להוריד רגל כמו באופניים. אתם לא תעצרו את הכלי והרגל תיפגע". רשמתי לעצמי…נשמע לכם הגיוני? נחיה וניראה
מתחילים לנסוע בטור. אני יושבת מאחור ונהנית מאוד. תומר דוהר בראש הטור ( אמרתי כבר שהוא אלוף הגלגלים ) ונופר קצת מתקשה. מהר מאוד אנחנו סוגרות את הטור ואפילו מפגרות מעט. ויש מדריך סבלני וחביב שצמוד רק אלינו. אני דווקא נהנית מהנסיעה הקצת איטית …מה בוער לנו בדיוק?
מסביב הכל לבן לבן לבן. לא רואים כלום רק לבן עז עד האופק.
אחרי כ 10 דקות עוצרים לנוח ולהצטלם וגם לזרוק כדורי שלג אחד על השני.
הנסיעה הבאה כבר ארוכה מאוד , נופר מסתגלת לנהיגה ונהנית ורוכבת יותר מהר. אבל גם האחרים. ואנחנו שומרות על מקומנו המכובד בסוף הטור ( ובפיגור כלשהו) עם המדריך הצמוד אלינו , הוא מאוד אדיב אבל אני בטוחה שהוא צוחק עלינו בלב.
ההפסקה הבאה היא באמצע הרכיבה ואני ונופר מחליפות (אף אחת מאיתנו לא מעלה בדעתה לבקש מתומר להיות הנוסע מידי פעם ). נופר מגלה שמאוד מהנה לשבת מאחור ומבלי להתרכז בכך שהאופנוע לא יתהפך. ואני מגלה שזה בכלל לא פשוט.
מה שכן אומנם החלפנו נהגים אבל מקומנו בסוף הטור ( ועם פיגור ) נשמר. התפוח ( או התפוחה ) נפלה ממש ליד העץ.
באיזה שלב אני מאבדת שיווי משקל כמעט מתהפכת ומה עושה? מה שעושה כל אדם סביר האינסטינקט מימי האופניים פועל והרגל יורדת למנוע התהפכות. בניגוד לאזהרות זה דווקא עזר ולא התהפכנו….מזל.
עוד קצת רכיבה ויש התקהלות …מישהו אחר כן התהפך. אבל עד שהגענו הם כבר היו על האופנוע ומשמאלה בתוך השלג הפציעה קשת מושלמת. חצי עיגול מלא. צבעים חזקים ..וגם כאן ממש לא בשמיים אלא על השלג.
זה היתה אחת התמונות המדהימות בטיול ( ומצלמה לא תפסה את עוצמת המראה אבל בכל זאת ).
הקשת היתה שם זמן ארוך אני ונופר עצרנו ולא יכולנו להפסיק לבהות…וואו
אחרי שעה+ של רכיבה הטיול מסתיים. ( משאירה לכם את הניחוש באיזה מקום אני ונופר הגענו )
הירידה למטה שוב מפחידה ושוב בנוף מהמם.
שלושתינו חשים שזו היתה חוויה נהדרת ומיוחדת. וגם מאוד מעייפת.
6:15 בערך אנחנו באוטו. אני רוצה לנסוע לאתר סמוך ל HOFN – מעין חצי אי קטן, בשם Stokksnes שמפורסם בהשתקפויות של הר Vestrahorn שנימצא בו אבל הילדים רעבים.
הם משכנעים אותי שנלך לאכול ואח"כ ניסע לטייל – מה הבעיה הלוא חושך לא יהיה פה.
זורמת איתם
הפעם אנחנו מגיעים למסעדה המבוקשת ( שאתמול היה בה תור אין סופי ) מוקדם ואין תור ( ניסינו להזמין מקום מראש בבוקר אמרו אמרו שאין הזמנות ).
המסעדה היא Kaffi Hornid שמפורסמת בכריך הלובסטר שלה ( HOFN למי שלא יודע היא בירת הלובסטרים של איסלנד ).
תומר מנסה את כריך הלובסטר שלהם ( מצויין) ואני ( אחרי שנים שלא אכלתי ) מזמינה לובסטר שלם .
2 המנות מענגות . היה מדהים. מומלץ בחום לאוהבי שרצי הים ( גם ההמבורגר של נופר היה סבבה ).
אחרי הארוחה אפילו לי אין כוח לטיולים נוספים. Stokksnes יחכה למחר אנחנו הולכים ליפול למיטה.
לילה טוב
